בשביל מה בכלל צריך בית ספר?

שלילת הבסיס ההתפתחותי שומטת את הקרקע עליה צמחו כל הרעיונות החינוכיים וכל ישומי הלמידה וההוראה. בפרקים הקודמים סיפרנו את סיפורו של בית הספר הדמוקרטי, אבל נמנענו מלהציג את השאלה בשביל מה בכלל בית ספר? בשורות הבאות ננסה לענות על השאלה הזו, נסיון זה יהווה גם סיכום של עיקר הרעיונות שהעלנו עד כה. 1. דיכוי או שחרור? לכל קבוצה שמנסה לשלול זכויות מקבוצה אחרת יש איזו תאוריה שמצדיקה את שלילת הזכויות. תאוריות אלו תמיד מנסות להראות שההבדלים בין הקבוצות הללו אינם סתם הבדלים, אלא שלקבוצה אחת יש יתרונות שמחיבים אותה לשלול זכויות מהקבוצה השניה, שלוקה בכל מיני חסרונות. כך האמינו, ועדיין מאמינים בני מעמדות גבוהים שבני מעמד נמוך פחות מפותחים מהם; גברים האמינו וחלקם עדיין מאמין שנשים פחות מפותחות מהם, ועמים מסוימים מאמינים שעמים אחרים פחות מפותחים מהם. כך גם מבוגרים מאמינם שילדים פחות מפותחים מהם. מבוגרים בד"כ אינם יכולים לראות את הילדים כמשהו שונה מהם, הם משוכנעים שהבדל הגילים מקנה להם יתרונות התפתחותיים על פני הילדים. בית ספר שמיישם תאוריות התפתחותיות אינו אלא מכשיר של דיכוי - דיכוי ילדים ע"י מבוגרים. אם איננו רוצים עוד לדכא ילדים, אנחנו יכולים פשוט לסגור את בתי הספר. אבל רגע לפני ביטול בית הספר, אנו שואלים - האם בית ספר יכול להפוך ממכשיר של דיכוי למכשיר של שיחרור? 2. שחרור ממה וממי? ילדים נולדים לתוך משפחות, משפחות אלו הן הגורל של הילדים, הם לא בחרו בהן, והשפעתן עצומה. מערכת היחסים בתוך המשפחה הנורמאלית ביותר היא מערכת מורכבת, והיחסים בין הורים לילדים סבוכים וטעונים. ההורים משליכים תמיד על ילדיהם את כל תקוותם, ואת יאושם. להורים יש ציפיות מילדיהם, הם אינם יכולים להמנע מכך, אנו תמיד רואים בילדנו איזה סוג של שיכפול עצמי. המשפחה מספקת לילד בד"כ את צרכיו, וקיומו תלוי באהבה שבמשפחה. אבל תלות זו עלולה להפוך, אפילו במשפחות הליברליות ביותר לדיכוי. האהבה עלולה לחנוק, הצפיות של ההורים עלולות להתחלף ברצונות של הילד, והאידאולוגיה של ההורים עלולה להפוך לשטיפת מוח. בתי הספר, לפיכך, משמשים כלי לשחרור הילד ממשפחתו. כל בתי הספר ממלאים את הפונקציה הזו, וזה הצידוק לקיומם. בכל בוקר הילדים יכולים להנות ממנוחה ממשפחתם. השחרור הזה פועל כמובן גם בכיוון ההפוך, וההורים יכולים להנות ממנוחה מילדיהם. 3. מה זה בית ספר עבור ילדים? בית ספר הוא המקום בו ילדים פוגשים ילדים אחרים מכל הגילים, ומבוגרים שאינם הוריהם. המפגשים האלו הם תמצית קיומו של בית הספר, תוכנם של מפגשים אלו עשוי להוות את האלטרנטיווה לחינוך והוראה. מנסיוני ראיתי שאת הילדים מעניינים ילדים אחרים, החברות היא עיקר עיסוקם. לילדים שונים העדפות שונות בבחירת חברים, ובבחירת העיסוק המשותף עם חבריהם. בדרך כלל הם מדברים כל מיני שיחות והם משחקים בכל מיני משחקים. גם מבוגרים מענינים את הילדים, בד"כ בעדיפות שניה. מבוגרים שיש להם כוונות חינוכיות אינם מעניינים את הילדים, הם נמנעים מפגישה איתם. אפשרויות המפגש בין ילדים ומבוגרים הן רבות. ילדים קטנים אוהבים כל מיני מפגשים גופניים, הם אוהבים להפוך את המבוגרים לגני שעשועים אנושיים - לטפס עליהם, ולהתגושש איתם. הם נהנים לשחק עם מבוגרים, בד"כ הם יציעו למבוגרים להיות ענקים או מפלצות במשחקים שלהם. ילדים אוהבים לדבר עם מבוגרים, הם לפעמים מבררים אצלנו נושא ששנוי במחלוקת ביניהם. בניגוד למה שמבוגרים חושבים, ילדים לא אוהבים שמראים להם כל מיני דברים או תופעות, אבל הם מאוד אוהבים להראות לנו דברים שהם עשו, או כל מיני תרגילים גופניים שהם התאמנו עליהם. ילדים גדולים ומתבגרים אוהבים לדבר עם מבוגרים, אלה ממש מגלים התעניינות בחיים שלנו כמבוגרים. בכל הגילים ילדים עסוקים בענייני חברויות, ואצל מתבגרים הנושא הדומיננטי הוא הרומנטיקה. רק לעיתים רחוקות, כשהמצוקה היא גדולה, וכשיש למתבגרים אמון מיוחד במבוגרים, הם ישתפו אותנו בענייני האהבה שלהם. ברוב הנושאים שמעניינים ילדים ומתבגרים, המבוגרים בד"כ אינם מספיק מעודכנים. 4. מה זה בית ספר עבור מבוגרים? עבור המבוגרים בי"ס הוא מקום העבודה, עבודתם היא לדאוג לילדים מבלי לפגוע בזכויותיהם הבסיסיות. אבל המשמעות של עבודתם בתוך קהילה כזו שרוב חבריה הם ילדים, יכולה לחרוג מעבר לתפקיד שלהם. בבית הספר המבוגר פוגש ילדים שאינם בניו או בנותיו. לאחר ששללנו את האפשרות שיהיו למבוגר יתרונות התפתחותיים על פני הילדים, ולאחר ששללנו ממנו את זכויות היתר שלו, המבוגר עשוי לפגוש את הילדים כילדים, דומים לו ושונים ממנו. קשה להצביע על ההבדל בין מבוגרים וילדים, כל התכונות הפנימיות שאנו מנסים לייחס להם אפשר לייחס גם למבוגרים, והם חיים באותו העולם בו אנו חיים. אבל מצבם הקיומי שונה, הם חיים בעולם שנשלט ע"י מבוגרים. יאנוש קורצ'אק היה רגיש במיוחד למצבם הקיומי של הילדים, והוא ידע לתאר את המצב הזה מתוך דאגה גדולה לילדים (5). הראנו קודם שתפקיד המבוגר הוא לדאוג לילדים, והראנו כיצד ניתן לבחור במצבים שונים עם ילדים לפעול על פי קריטיונים מוסרים של יושר והגינות, ופה אנו רוצים להוסיף מימד נוסף - זה של הסקרנות. בעבודתי עם הילדים הייתי מעין תייר שמבקר תרבות חדשה-ישנה, ניסיתי כל הזמן להתקרב ולהכיר את קיומם המיוחד. בכל פעם שחשבתי שאני מגלה משהו אודות קיום זה, הייתי נוכח לדעת שעדיין לא גיליתי את הדברים החשובים. המסע הזה, והסקרנות הזו הובילו אותי גם בחזרה אל הילדות שלי, וכיום אני יודע הרבה יותר טוב איזה ילד אני הייתי. למרות שכל הזמן הייתי פוגש את הילדים כמבוגר, ביני לביני הייתי "משלים" דברים שלא הספקתי או שלא העזתי לעשות כשהייתי ילד. כמבוגר בין ילדים השתפרתי בכמה דברים שהייתי בהם חלש כשהייתי ילד בין ילדים.

snocI loohcS yb detaerc scihparG