חלק ראשון: מה זה בית ספר דמוקרטי?

בין בתי ספר חופשים לבתי ספר אלטרנטיבים לבתי ספר דמוקרטים. בישראל קיימת מערכת חינוך אחת - ממלכתית. בכל בתי הספר שבמערכת החינוך הממלכתית מלמדים על פי תכניות הלימודים של משרד החינוך. בתחילת שנות השבעים קמו קבוצות של הורים ומחנכים שרצו בתי ספר אחרים. קבוצות אלו הושפעו באופן ניכר מתהליכים שהתרחשו באותן שנים בארצות הברית ובאירופה, שם הוקמו בתי ספר רבים שנקראו "חופשים". מה רצו היזמים של אותם בתי ספר שקמו בחיפה, ובירושלים? במפגשים שנערכו במסגרת המכון לדמוקרטיה בבית הספר עם אותם יזמים עלו שני מניעים עיקריים: ראשית הם רצו בתי ספר אחרים ממה שהמערכת הממלכתית יכלה להציע להם, ושנית הם רצו בתי ספר טובים יותר. למעשה בתי ספר אלו ואלו שהוקמו אח"כ בראשון לציון וברחובות היו בתי ספר אלטרנטיבים. השם שדבק בהם היה "בית ספר פתוח". הם נקראו פתוחים כפי הנראה בגלל שמקימיהם רצו לתת יותר חופש לילדים, במיוחד חופש לבחור בין מקצועות הלימוד השונים. מאז, דבק השם "בית ספר פתוח" בכל בית ספר אלטרנטיבי, כולל בתי ספר שמקימיהם מאמינים בהשקפת עולם שהחופש אינו המרכיב החשוב ביותר שלה, למשל בית הספר האנתרופוסופי בקיבוץ הרדוף. אז בואו נעשה קצת סדר בין המונחים השונים: בית ספר אלטרנטיבי - כל בית ספר שמהווה אלטרנטיבה למערכת החינוך הממלכתית. כל בית ספר שהוקם על בסיס השקפת עולם מיוחדת שממנה נגזר חינוך אחר, או שיטות לימוד אחרות. בקטגוריה הזו נכללים בתי ספר בשיטת ולדורף, בתי ספר בשיטת מונטסורי, בתי ספר דמוקרטים ואחרים. בית ספר חופשי - בית ספר אלטרנטיבי, שבמסגרתו מנסים להעניק יותר חופש לתלמידים. בית ספר דמוקרטי - בית ספר שהוקם במטרה לשמור על זכויותיהם המלאות של כל חבריו, ללא הבדלי גיל. בית ספר בעל מבנה ארגוני דמוקרטי, שבו כל ההחלטות החשובות מתקבלות בדרכים דמוקרטיות. בדפים הבאים כשנזכיר בית ספר דמוקרטי נהיה יותר ברורים: א. בית ספר דמוקרטי הוא אמנם בית ספר אלטרנטיבי, אבל לא כל בית ספר אלטרנטיבי הוא בית ספר דמוקרטי. ב. בית ספר חופשי הוא לא בית ספר דמוקרטי. אמנם יש קווים דומים בשני סוגי בתי הספר, והם הושפעו מאותה מסורת, אבל ההבדלים רבים. ההבדל העיקרי הוא בפרוש של מושג החופש - בבתי ספר חופשיים יש חופש לתלמידים, אבל אף פעם לא ברור מה בדיוק המשמעות של החופש הזה. בבית ספר דמוקרטי לילדים יש זכויות. כשאנו מדברים על זכויות אנו בבת אחת עוזבים את הערפול שיכול להיוצר סביב מושג החופש. אין דמוקרטיה ללא הזכות לחופש! משטרים דמוקרטים הוקמו מאז ומעולם בגלל שאנשים רצו לממש את החופש שלהם. במדינת ישראל, שהיא מדינה משוללת חוקה, אנו מכירים בעיקר את הצדדים הטכניים של המשטר הדמוקרטי, רובנו חושבים שדמוקרטיה היא שיטה של קבלת החלטות על פי רוב קולות. מעטים מבינים שמשטר דמוקרטי הוא משטר שבא לעגן שוויון זכויות, ועוד יותר מעטים זוכרים ששוויון הזכויות הוא ניסוח מפורט של השאיפה של כולם לממש את החופש שלהם. הראנו קודם שמטרתו של בית הספר הדמוקרטי היא שמירה על זכויות, אבל צריך לזכור שכל הזכויות מצטמצמות לזכות אחת : הזכות השווה של כל אחד לחרות (3). מה זה חופש? - פילוסופיה על קצה המזלג. זה המקום להבהיר את הנחות היסוד של השקפת העולם שנמצאת בבסיס של בית ספר דמוקרטי: בני האדם נולדים בני חורין. הרבה מהקוראים יסכימו עם הנחת יסוד זו, אבל שימו לב לניסוח: בני האדם הם חופשיים מרגע לידתם, לכן אי אפשר "לתת חופש" בבית הספר, הוא דבוק לבשרנו, ולבשרם של הילדים, אפשר רק לנסות לקחת אותו. מחנכים רבים שמחשיבים את עצמם ליברלים, רוצים לחנך לערך החופש, או שהם מאמינים שככל שהילד יגדל ויתפתח הוא יוכל להיות חופשי יותר. כל זה אינו מתאים להנחת היסוד הראשונה שלנו. החופש הוא משהו אישי ופרטי לחלוטין, אני יכול להכיר יותר לעומק את החופש של עצמי, להיות יותר מודע לכך שאני לא יכול להימלט ממנו, אני יכול ללמוד לנצל את העובדה הזו לצורך השגת מטרותיי... אבל מה לי ולחופש של אחרים? אם אינני רוצה לדכא אותו אני לא יכול לעשות בו כלום, הוא לא שלי. אין שום טעם לחנך לחופש, בדיוק כמו שאין טעם לחנך מישהו לפעימות הלב שלו, אני ואתה חופשיים - הלב שלי והלב שלך פועמים, אין מה לעשות עם זה, אלו עובדות קיומיות. החופש גם אינו מותנה, לא בגיל, לא בידע, ולא בחינוך. הילדים בבית ספר דמוקרטי הם חופשיים בדיוק כמו הילדים שלומדים בבית הספר הממלכתי, או זה של הקהילה החרדית בבני ברק. ההבדל הוא רק בהכרה בזכות שיש לילדים לחופש: אפשר להכיר בזכות הזאת, ולבטא הכרה זו בהענקת זכויות לילדים, או שלא מכירים בזכות הבססית הזו, ואז נשללות גם כל שאר הזכויות מהילדים. חופש משמעו שכל אחד יודע מה הוא רוצה, ומה טוב בשבילו. גם אם האחר, מבוגר או ילד, מבולבל, משועמם, או חסר אונים, אין זה אומר שאנחנו צריכים מיד להגיד לו מה הוא צריך לעשות, ומה טוב בשבילו. בלבול, שיעמם וחוסר אונים כולם ניגזרים מהחופש. אם לא היינו חופשיים לבחור בין אינסוף אפשרויות, לא היינו מבולבלים, אם לא היינו חופשיים להפסיק משהו שאנחנו לא מעונינים בו, אז לא היינו אף פעם משועממים, ואילולי היינו אחראים על מה שאנחנו בחרנו לעשות או לא לעשות, אף פעם לא היינו חסרי אונים. חופש אינו חוויה נעימה כל הזמן. יחד עם האמונה בחופש הבסיסי של כל אדם צריך להיזהר ולא לעשות רומנטיזציה של החופש הזה. להיות חופשי אין משמעו להיות מאושר כל הזמן. כאשר אנו בוחרים בבית ספר דמוקרטי עבור עצמנו, או עבור ילדנו עלינו לזכור שלא בחרנו בגן העדן של האושר והשמחה העילאיים והנצחיים. החופש משמעו הרבה פעמים בדידות, וזה נגזר מהעובדה שהחופש הוא שלך ורק שלך, אין בסיס קיומי משותף שקודם לזה, אתה יכול לפגוש אחרים אבל אתה לעולם תהייה נבדל מהם, כי עצם העובדה שאתה והם בני חורין מאפשרת לכל אחד מכם להפסיק את הקשר הזה, או לא ליזום אותו בכלל. מחיר נוסף של החופש הוא האחריות, בבית ספר דמוקרטי אף אחד לא יגיד לך מה לעשות, ולכן כשאתה בוחר לעשות משהו אתה לא תוכל להאשים אף אחד שזה קשה מידי, או אם תיכשל, זה לא תהייה אשמתו של אף אחד. מה זה דמוקרטיה? ניתן להסתכל על ההיסטוריה כעל תהליך מתמשך בו יחידים וקבוצות בעלי זכויות יתר מתחלקים בזכויות אלו עם עוד יחידים ועוד קבוצות, שיתחלקו גם הם בזכויות שקיבלו עם עוד יחידים וקבוצות. לכן קשה לדבר על דמוקרטיה אחת, בכל תקופה ובכל מקום שהתהליך הזה לא נעצר הייתה וקיימת דמוקרטיה כזאת או אחרת. כמובן שתהיה יותר דמוקרטיה, כאשר ייהנו מכל הזכויות יותר יחידים וקבוצות באשר הם: בני שני המינים; מאמיני כל הדתות, והאתאיסטים; בני כל הגזעים, כל העמים כולל אזרחי העולם; בני כל הגילאים; הנורמלים, המשוגעים, המוזרים, יוצאי הדופן והמשונים. האם לתהליך הזה יכול להיות סוף? קשה לתאר סוף לתהליך הדמוקרטי, כל עוד קיימת בירוקרטיה שלטונית תמיד יהיו בעלי זכויות יתר, וכל עוד יהיו עשירים ועניים תמיד לבעלי ההון יהיה יתרון לפחות במימוש זכויותיהם, אם לא זכויות יתר, על פני העניים. אנחנו כאן נעסוק בזכויותיהם של ילדים. ילדים בכל מקום ובכל זמן הם משוללי זכויות. ובהמשך נדון בדיוק בנושא זה - איך אפשר במסגרת בית ספר להעניק זכויות לילדים.

snocI loohcS yb detaerc scihparG