חלק שני: מספר דוגמאות של בתי"ס דמוקרטיים
בארצות אחרות ובישראל

בתי היתומים של יאנוש קורצ'אק בוורשה קורצ'אק ניהל שני בתי יתומים, אחד ליהודים ואחד לנוצרים. בית היתומים לילדים יהודיים פעל בין השנים 2491 -1191 , זה היה ביתם של למעלה ממאה ילדים בין הגילים 51-5. בבית היתומים פעלה הנהלה עצמית של ילדים, והוא תפקד כמסגרת דמוקרטית. קורצ'אק עצמו היה אחד המחנכים הבולטים ביותר בהיסטוריה שעבורו חינוך משמעו קודם כל שמירה על זכויות הילדים. להלן עיקרי השיטה הדמוקרטית, (1): עיקרי השיטה הדמוקרטית בבית היתומים 1. מועצת הילדים - מועצת הילדים מנתה עשרה ילדים שכיהנו שנה אחת, הם נבחרו מבין הילדים שבמשך תקופה ארוכה לא הורשעו במשפטים של חוסר יושר. למועצה היה מזכיר מבין המחנכים של הפנימייה, ולמזכיר זה היה קול אחד בהצבעות שנערכו שם. סמכויות המועצה היו בעניינים חברתיים, בין השאר קבלת חוקים חדשים, ושינוי של חוקים קיימים; טיפול בבקשות של עזרה בלימודים, או לקבלת עבודה בשכר; המועצה שימשה גם כמוסד עליון לערעורים ובירורים. לרשות המועצה עמד תקציב בסך 5.0 אחוז מכלל ההוצאות של בית היתומים. יש לזכור שסמכויותיה של מועצת הילדים היו סמכויות מוגבלות לעניינים חברתיים, את הניהול בפועל של ענייני בית היתומים עשו קורצ'אק וסטפה. 2. בית משפט - הרכב השופטים מנה חמישה ילדים ומזכיר מבוגר, הילדים נבחרו לתקופה של שבוע אחד. ספר החוקים לפיו היו השופטים מקבלים את החלטתם כלל 001 סעיפים ראשונים שאין בהם קביעת אשמה ואין בהם עונש, אלא רק גילוי הבנה למעשה, מתן הסבר ויעוץ. עשרה סעיפים נוספים קבעו את אשמת הנתבע, ואת העונש הנגזר מאשמה זו, העונש הקשה ביותר היה הרחקה מבית היתומים, אך היה ניתן לערער עליו כעבור שלושה חדשים. בית המשפט היה פתוח לכל, ילדים היו תובעים איש את רעהו, מחנכים תבעו ילדים, ילדים תבעו מחנכים, והייתה אפשרות, שקורצ'אק עצמו מימש אותה מספר פעמים - לתבוע את עצמך. 3. סוגי אזרחים - כל מחנך או ילד חדש היה מובא למשאל עם אחרי חודש, ושוב אחרי חצי שנה לבואו. במשאל זה היה על כולם לשלשל פתק לאחת משלוש קלפיות: "מחבב", "אינו אוהב" או "אדיש". על פי תוצאות המשאל היה נקבע סוג אזרחותו של המועמד החדש: חבר, תושב, תושב אדיש או אורח מכביד. סוג אזרחות זה היה מעין היזון חוזר - מה חושבים עליך האחרים, אבל מעבר לכך, סוג האזרחות היה קובע את מידת הזכויות שיהיו לך. 4. העיתון- בעיתון של הבית הופיעו הודעות על שינויים, תיקונים, כישלונות, ותלונות. העיתון מסר על מה שקורה. מי חולה, מי חזר ומי מפריע, האם טוב או רע בבית הילדים, וגם מה צריך לעשות כדי שהמצב ישתפר. קורצ'אק חשב שמוסד חינוכי ללא עיתון הוא "חסר ארגון, וחסר תקווה". "העיתון היה חוט מקשר, אשר כורך שבוע אחד בשני, ואשר מחבר לשותפות גורל וחיים צוות וחניכים" (1). החיים בבית היתומים * הלוחות - לוחות מודעות מיוחדים, שהייתה להם חשיבות רבה לניהול העצמי של הילדים. על לוחות אלו נתלו הודעות, הוראות, מועדים, אזהרות, תורנויות ופרסומים, כמו למשל רישום פגיעה של ילד בידי מחנך, תביעות למשפט וכו'. * תיבת המכתבים - שימשה להתקשרות בכתב עם המחנכים. קורצ'אק היה פותח את התיבה בערבים וקורא את מכתבי הילדים: "האם מותר לי מחר לצאת, כי לאח-אימי יש יום הולדת?" או "אינך צודק, לאחרים אתה מחדד עפרונות ולי לא" וכד' * ה"בורסה" - מלבד קורצ'אק וסטפה ששמשה אם בית, היו עשרים מחנכים מבוגרים, אלה היו הבורסיסטים. הבורסיסטים היו סטודנטים, להוראה בד"כ, שתמורת העבודה שלהם בפנימייה, זכו בהתנסות חינוכית מיוחדת, וכמו כן קיבלו מגורים וארוחות בפנימייה. עבודתם הייתה למלא תורנויות בחדרי השינה , אולמות המשחקים, ובמקלחות; לעזור בשעורי הבית, ללמד עברית ואידיש ולקרוא את העיתון באזני הילדים. * האפוטרופסות - ילדים חדשים, או ילדים שנשפטו וקיבלו הזהרה שהם עשויים להיות מוצאים מהבית קיבלו ליווי של אחד הילדים הגדולים. תפקידו של האפוטרופוס היה לעזור לילד החדש או זה שהוזהר ולהדריך אותו כיצד לעלות בדרגות האזרחות. * דייקנות וסדר - בבית היתומים הכל התנהל בדייקנות, זמני יקיצה והליכה לחדרי השינה, ארוחות, מקלחות וכו'. עד כאן תארנו את המבנה הדמוקרטי של בית היתומים, וכמה מהמרכיבים העיקריים של החיים בפנימייה. אולם מבלי להכיר ולו במקצת את מחשבתו של קורצ'אק עצמו, לא ניתן להבין את בתי היתומים. מחשבתו של יאנוש קורצ'אק מתוך כתביו של קורצ'אק לרבות ספרי הילדים שלו (6) אפשר לנסות ולסכם את מחשבתו כדאגה למצבם הקיומי של הילדים בעולם. לכן אין זה מפתיע שלמרות ביקורתו הקשה כלפי בתי הספר הוא בחר לנהל בית יתומים ולא בית ספר חדשני - כפי הנראה רצונו לעזור לילדים במצוקה היה חזק מכל יומרה פדגוגית. אותה דאגה קבעה את מבנהו הדמוקרטי של בית היתומים, מעניין לראות כיצד הרעיון הדמוקרטי נתפס ע"י קורצ'אק במובנו העמוק ביותר - הענקת זכויות יסוד לילדים. קורצ'אק הכריז על "מגילת החופש הגדולה של הילד", ובה הוא פירט שלוש זכויות: זכות הילד למות, זכות הילד ליום הזה, וזכות הילד להיות משהו. הזכות למות היא כפי הנראה נסיונו של קורצ'אק להתיר את הילדים מהרצועות הקושרות אותם בשם "ביטחונם" הפיזי, ובשם דאגת היתר של המבוגרים כלפיהם. שתי הזכויות האחרות מתכוונות לכבוד שהוא ביקש שיעניקו לילד כילד, במקום לראות בו מבוגר בלתי בשל. בבואו להסביר את הרעיון שנמצא בבסיס בית המשפט של הפנימיה הוא אמר: "ברצוני להיות מחנך קונסטיטוציוני (חוקתי), אשר אינו גורם עוול לילדים, לא משום שהוא אוהב או מחבב אותם, אלא משום שיש חוקה שמגנה עליהם מפני אי החוקיות, השרירות והרודנות של המחנך". (1). סמרהיל. בית הספר סמרהיל הוקם ב-1291 בעיירה לייסטון בספלוק שבאנגליה. מקימו א.ס.ניל פירסם ב-0691 את סיפורו של בית הספר בספר בשם "סמרהיל" (4). השפעתו של ספר זה, ולמעשה של בית הספר, היתה עצומה, רוב אנשי החינוך בעולם לפחות שמעו אודותיו, אם לא קראו את הספר. ולרבים מבתי הספר החופשיים שהוקמו בשנות השישים והשבעים סמרהיל היווה מודל. חשוב מאוד לציין שסמרהיל עדיין פועל בדיוק באותה מתכונת שבה פעל בשנים בהן ניל היה בחיים, היום מנהלת אותו זואה - בתו. סמרהיל הוא בי"ס עם פנימיה, חיים בו כ-05 ילדים וילדות בין הגילים 61-5, בשורות הבאות נראה את המבנה הדמוקרטי של ביה"ס ואת החיים בו, אח"כ נבחן את משנתו של ניל. המבנה הדמוקרטי של סמרהיל הדמוקרטיה בסמרהיל נוצרה מתוך כוונה להיות פשוטה ככל האפשר. ניל ביקש להימנע מסירבול מיותר - מבירוקרטיה. ראינו שאצל קורצ'אק היה ממשל עצמי של מועצת ילדים שנבחרו ע"י הכלל, בסמרהיל השיטה היתה של דמוקרטיה ישירה - כולם מחליטים ביחד כמעט על הכל. בכל שבוע במוצאי שבת נערכת בביה"ס אספה כללית, באספה זו לכל אחד - מבוגרים וילדים יש קול אחד. בכל שבוע מתמנה יו"ר חדש שמנהל את האסיפה, הוא מתמנה ע"י היו"ר של האסיפה הקודמת. ניל מתגאה שכל אחד יכול להתמנות ליו"ר, לרבות מישהו שבאספה הקודמת הורשע בעבירות חמורות. תפקידה של האספה הכללית הוא לחוקק חוקים לפיהם יתנהלו חיי ביה"ס, למשל חוק האוסר רחצה בים ללא פיקוח מצילים, או חוק אחר האוסר טיפוס על גגות. בשל פשטותה של המערכת הדמוקרטית, האסיפה הכללית שימשה גם כבית משפט. למעשה אין נושא שאי אפשר להעלות באסיפה, בתחילת האספה שואל היו"ר אם מישהו רוצה להביא נושא לדיון, ואז כל אחד רשאי להעלות כל עניין, נושא כללי - חוק או עניין הנוגע לחיים של כולם בביה"ס, או נושא אישי - מישהו פגע בי ואני רוצה שיענש. במיקרים של עבירה על חוקים, קיימת הבחנה בין עבירה רגילה שצריך להענש עליה, לבין "מקרים פסיכולוגים". אם ילד נמצא אשם בכך שעבר עבירה או פגע במישהו אחר, הוא נענש. העונשים הם בד"כ כספיים, כאשר על חלק מהעברות הנפוצות יש קנסות קבועים - אוטומטיים, למשל על נסיעה ללא רשות באופניים של מישהו אחר הקנס הוא ששה פני. יש כמובן עונשים אחרים, שבהרבה מקרים נקשרים באופן כזה או אחר למהות העבירה, למשל ארבעה ילדים שנמצאו אשמים בכך שטיפסו ללא רשות בסולם, ניצטוו לעלות ולרדת בסולם במשך עשר דקות רצופות. ניל נהג מדי פעם להציע לאספה עונשים פרדוכסלים, כלאמר לתת פרס על עבירה במקום עונש. בחלק מן המקרים העונש הפרדוכסלי היה ניסיון להענות לצרכים תת מודעים של ה"עבריין" הצעיר. למשל, מישהי שנתפסה בגניבה. ניל, שהבין את הגניבה שלה כביטוי לצורך לא מודע באהבה, הציע לתת לה פרס כספי, ובכך להענות באופן סימלי לצורך שלה, או לפחות לבטא מסר שהיא הובנה. ההבחנה בין עבירות לשמן, ובין מקרים פסיכולוגים, מזכירה במשהו את ספר החוקים של קורצ'אק. כזכור אצל קורצ'אק על הרבה עבירות קלות ילדים לא היו נענשים אלא מקבלים הדרכה והסבר חינוכיים. אצל ניל, באופן דומה, על עבירות מסוימות ובמקרים מסוימים הילד היה זוכה למעין הדרכה פסיכולוגית (ראה בהמשך "שיעורים פרטיים"). עד כמה שידוע לי אין באספה הכללית של סמרהיל סנקציה של הרחקה מביה"ס. ניל מספר על ילדים שהורחקו על ידיו, ובד"כ הוא מרגיש כשלון אישי ביחס למקרים אלו, אבל מבהיר ש"אין אנו יכולים להקריב את הקהילה כולה למען אדם אחד". תפקיד נוסף של האספה היה לערוך בחירות עבור ועדות שונות, בין השאר לועדת סדרני השינה, שהיתה אחראית בשעות הערב על כך שלא יהיה רעש שיפריע לאחרים לישון. חשוב לציין שניל, שסמרהיל היה בבעלותו הפרטית, ויותר מאוחר בבעלותן של אישתו ובתו, נהנו מזכות וטו באספה הכללית. (יש לציין שבשנים האחרונות קיימות שתי אספות כלליות, אחת עבור נושאים כלליים ואחת עבור נושאים אישיים) החיים בסמרהיל מטרתו העיקרית של ניל היתה לאפשר לילדים לחיות חיי חופש. לפיכך, בסמרהיל אין מוטלות על הילד שום חובות. לא חובות חינוכיות, לא לימודיות, לא מוסריות ולא דתיות. בבוקר הילדים לומדים בבית הספר. אף אחד לא מכריח אותם ללמוד. הלימודים הם עניינו הפרטי של כל אחד. ניל מציין שילדים שבאו מבתי ספר אחרים, היו בדרך כלל נמנעים מלהכנס לכיתות למשך תקופה מסוימת. לאחר ששנאתם ללימודים היתה נרגעת, הם היו בוחרים לעצמם נושאי לימוד שהיו מעניינים אותם ואז חוזרים ללימודים מתוך סקרנות ועניין טיבעיים. כאשר הילדים נכנסים לכיתה הם מוצאים שם את אותם הדברים שהם הכירו. נושאי הלימוד ושיטות הלמידה זהים בכל לאלו שבבתי הספר האחרים. ניל היה משוכנע שכאשר ילד רוצה ללמוד דבר מסוים הוא ילמד אותו בכל דרך שהיא. למעשה ניל לא היה שלם לחלוטין עם כך. הוא מציין שכל צוות המורים ראה את בחינות הכניסה לאוניברסיטה (בדומה לבחינות הבגרות בארץ, באנגליה הן נערכות בגיל 61.) קללה שאי אפשר להמנע ממנה. והוא מזכיר גם שלימוד מתמטיקה אינו מתאים כלל לילדים. הלימודים נמשכים עד הצהרים, ואחר הצהרים כל אחד עוסק בעניניו. הילדים הקטנים משחקים משחקי "שוטרים וגנבים" הילדות עוסקות במלאכות יד ואמנויות. ניל מציין שהמשחק הוא הדבר החשוב ביותר בסמרהיל, "הילדות היא משחק", ואין לו כל קושי לקבוע שה"משחק קודם ללימודים". את כל העבודות שצריך לעשות בפנימיה עושים מבוגרים שאינם בצוות המורים. בישול, אחזקה, וסידור מיטות. בעבר הם ניסו לחייב כל אחד לעבוד שעתיים בשבוע, אבל זה לא החזיק מעמד. ניל מתנגד לעבודה של ילדים, לדעתו חוש האחריות שמניע אותנו לדאוג לצריכנו אינו מתפתח אלא בגיל שמונה עשרה. מסגרת מיוחדת לסמרהיל היתה "ש.פ." - שיעורים פרטיים, אלו היו פגישות טיפוליות, מעין פסיכותרפיה. פגישות אלו היו מתקימות בחדרו של ניל, בד"כ היזמה לקבל ש.פ. היתה של הילדים. באוירה נינוחה ניל היה פוגש את הילד במקומות שבו הוא פגוע ביותר, ואינו יודע שהוא פגוע. ניל היה נוקט בגישה ישירה, כנה ומלאת חוש הומור כשהוא היה דן עם הילדים בנושאים רגישים אלו. לימים ניל נטש עיסוק זה. הוא הגיע להכרה שאין הוא יכול להיות גם חבר בצוות המורים וגם פסיכולוג, ושכפל תפקידים זה פוגע בילדים. בהמשך נרחיב מעט על חשיבותה של הגישה הפסיכואנליטית במחשבתו של ניל. בערבים יש בסמרהיל מגוון פעילויות, כמו צפייה בסרטי קולנוע, חוגים שונים, וערב אחד המוקדש לתאטרון של ילדי הפנימיה. מחשבתו החינוכית של א.ס. ניל ניל היה מורה בבתי ספר רגילים, עד אשר הושפע השפעה מכרעת ממדע צעיר באותה תקופה - הפסיכואנליזה. עבורו החינוך בבית הספר המסורתי, החינוך הקוונציונלי הוא חינוך שנוצר טרם הומצאה הפסיכואנליזה. הוא מתווכח עם הפסיכולוגים של תקופתו, והויכוח עימם הוא לגבי היישום החינוכי של רעיונות פסיכואנליטים (למעשה הויכוח הוא עמוק יותר, ומתייחס לויכוחים שהיו בין זרמים שונים בפסיכואנליזה). על פי תפיסתו קיים באדם גרעין טהור שכולו טוב, גרעין זה מושחת על ידי מסורת חינוכית - מוסרית - דתית. במושגי הפסיכואנליזה הגרעין הטוב מודחק, והופך להיות לא מודע. הכוחות המדחיקים הם כוחות חברתיים שכוונתם היא לחנך ילדים להיות אזרחים מטומטמים וממושמעים. תהליך ההדחקה של הטוב הבסיסי כרוך בבורותם של מבוגרים ובצביעות שלהם, ותוצאותיו הרסניות: עצם הנסיון לחנך, לכוון ולהשפיע על דבר שהוא מיסודו טוב, ומטיבעו יודע מה טוב עבורו, גורם לנזקים רגשיים. אהבה טבעית הופכת לשינאה נרכשת, ואושר מולד הופך לאומללות מחונכת. שני תהליכים חינוכיים יכולים להתקיים על פי שיטתו של ניל: א. הכוונה עצמית - לאפשר לילד לגדול חופשי כשהוא מודרך ראשית כל ע"י עצמו. ב. חינוך מרפא - ברוב המקרים הילדים מגיעים לסמרהיל כאשר הם כבר הספיקו להדחיק את הגרעין הטוב שבהם, או אז הם צריכים תיקון. תיקון זה הוא למעשה שחרור מחדש של מה שהודחק. לפיכך, המושגים העיקריים במחשבתו של ניל הם חופש ואושר. ניל האמין שבבית הספר שלו הוא מעניק חופש לילדים, חופש זה משחרר אותם, ומרפא אותם. אם הכל הולך כשורה, וההורים לא נבהלים מהחופש שילדם מתחיל לקבל ומתוצאותיו, ואם ההדחקה שהילד ביצע קודם לבואו איננה נוקשה מדי, הרי שהתוצאה תהייה אדם מאושר. זה כל הסיפור: אדם חופשי, שמבטא את הטוב הבסיסי שלו, הוא אדם מאושר. סאדברי וואלי סקול - loohcS yellaV yrubduS סאדברי הוקם ב-8691 בפרמינגהם, מסצ'וסטס, לא רחוק מבוסטון. באותה תקופה קמו מאות בתי ספר חופשיים בכל העולם, וגם בישראל. אי אפשר שלא לקשר הקמתם של בתי ספר חופשיים אלו עם הארועים האחרים שהתחוללו בעולם המערבי באותה עת: התרבות המערבית עברה זעזוע של שינוי ערכים. אנשים צעירים באירופה ובאמריקה הצפונית התמרדו נגד כל מה שהיה חשוב ובלתי ניתן לעירעור בעיני הוריהם. מרד זה התבטא היטב באמנות הפופ ובמוסיקת הרוק של אותה תקופה, ותנועת הביטניקים היתה הביטוי העממי הבולט ביותר למרד של החדש בישן. בדומה לכל שאר בתי הספר החופשיים גם סאדברי הושפע השפעה גדולה מסמרהיל, אבל בניגוד לרובם, שהצליחו להחזיק מעמד כמה שנים בלבד, סאדברי קיים עד היום, והוא אפילו עובר בשנים האחרונות תהליך של גידול במספר התלמידים והכרה ציבורית נרחבת בארה"ב. יתכן שסוד הצלחתו של סאדברי היה יכולתו לההפך מבי"ס חופשי לבית ספר דמוקרטי, אולי, מההתחלה האלמנט הדמוקרטי שבו היה חזק ויציב יותר מבשאר בתי הספר החופשיים. בהמשך עוד נרחיב בנושא זה, אבל כבר כעת נציין שרעיונות של חופש ושחרור הופכים מהר מאוד לאנרכיה ובילבול אם הם אינם מעוגנים היטב במסגרת דמוקרטית ברורה. בסאדברי היום יש למעלה ממאה ילדים ונערים בגילאי 91-4. זהו בי"ס לשעות היום בלבד והוא איננו כולל פנימיה למגורים. תאור ביה"ס בשורות הבאות יעשה ברובו מתוך tsaL ta eerF מאת דניאל גרינברג (7). אפשר לאמר שבשני תחומים חשובים ביותר - המבנה הדמוקרטי של בי"הס והגישה ללימודים, בסאדברי וואלי סקול הלכו הרבה קדימה מעבר למה שא.ס.ניל הרשה לעצמו, או מעבר למה שהוא היה יכול בתקופתו. המבנה הדמוקרטי של סאדברי 1. אספת בית הספר - בדומה לסמרהיל הדמוקרטיה בסדברי היא בסגנון היווני הקדום. אספה של כל חברי הקהילה, בה מחליטים בנושאים החשובים של הקהילה ע"י הרמת יד. לכל חבר בקהילה, ללא התחשבות בגילו, יש קול אחד. האספה מתכנסת אחת לשבוע, למשך כשעתיים. מנהל אותה יו"ר, הנבחר בתחילת השנה לתקופה של שנה, בד"כ היו"ר הוא אחד הנערים. את הנושאים שידונו באספה מפרסמים שבוע מראש, כדי לאפשר לכל מי שיש לו עניין באחד הנושאים להגיע, מובן שאין שום חובה להיות נוכח באספה. האספה פועלת ע"פ נוהלים נוקשים, כל אחד רשאי להביע את דעתו בכל נושא, עליו לכוון את דבריו אל היו"ר. היו"ר תפקידו לתת את רשות הדיבור, ולשמור על שקט, ע"פ נוהלי האספה. כל החלטה מובאת להצבעה פעמיים, בשתי אספות בזו אחר זו, ע"מ לאפשר להרהר שנית בנושא הנתון להכרעה. היחוד בסאדברי הוא סמכויותיה הבלתי מוגבלות של האספה, מה שלא היה בבתי היתומים של קורצ'אק ולא בסמרהיל. האספה של סדברי דנה בנושאים החשובים ביותר למשל: כל התקציב השנתי של בית הספר נדון וצריך להיות מאושר באספה, החלטה על שכירה ופיטורים של אנשי הצוות נעשת באספה, חוקי הקהילה נקבעים שם וכן כל ההחלטות החשובות לגבי חיי ביה"ס. 2. ועדה משפטית - בשנים הראשונות לקיומה אימצה הקהילה של סדברי את המודל של סמרהיל לפתרון בעיות של עבירה על החוק. כל בעיה כזו, או בכל פעם שמישהו היה נפגע ע"י מישהו אחר, אספת בית הספר היתה דנה במקרה ומוצאת אם הנאשם אשם או זכאי, ואם הוא נמצא אשם - מה יהיה עונשו. הבעיה היתה שהאספה כרעה תחת עומס הפניות בעניינים אלו. על מנת להספיק לדון ולהחליט בכל התביעות, הגדילו את מספר האספות השבועיות לשתיים, ואספות אלו היו נמשכות שעות ארוכות. לבסוף פתרו את הבעיה ע"י הקמת הועדה המשפטית. הועדה מורכבת מילדים שנבחרים באספה הכללית, ואליהם מצטרף איש צוות ממונה. הועדה נפגשת מספר פעמים בשבוע. ראשית קוראים תלונות שנכתבו ע"י חברי הקהילה, אח"כ מוזמנים לחקירה עדים מצד התביעה ומצד ההגנה, לאחר שהעניין מתברר היטב הועדה מחליטה על פסק דין, ואם יש צורך גם על גזר הדין. הגישה ללימודים בסדברי בנושא הלימודים נערכת בבי"ס זה מהפכה אמיתית. אין בבית הספר כיתות לימוד, ולא מערכת שיעורים. בסדברי מאמינם שאנשים לומדים כל הזמן כחלק מחייהם. הילדים, לפיכך, ילמדו דרך עיסוקיהם הטבעיים, בעשותם מה שהם רוצים לעשות בזמן שלהם. ילד יכול ללמוד לקרוא בגיל חמש או עשר, חלק לומדים ממורים, חלק מחברים וחלק לומדים לבד בכוחות עצמם. צוות המורים עומד לרשות הילדים. כאשר הם מתבקשים הם נענים - אם הם יכולים למלא אחר הבקשה, וכאשר אינם מתבקשים הם נשארים פסיבים. בפועל יש מקומות בהם נערכות פעילויות מסוימות: מטבח, מעבדה, סדנאות אמנות וכו', ילד יכול לבוא למקומות אלו ולהשתתף בפעילות שנערכת שם; פעילויות שאינן דורשות מקום מסוים נערכות על פי התארגנות חופשית של כל מי שמעוניין להשתתף בהן: כך קבוצה מסוימת יכולה להחליט שהם נפגשים כל יום שני בשעה מסוימת לצורך לימוד צרפתית או היסטוריה. בכל אופן אין שום עידוד, או הכוונה לשום סוג של פעילות. ילד יכול לעסוק בדייג, או במשחק, או שיחות עם חבריו, הכל חשוב באותה מידה. כל פעילות נחשבת ללמידה, והלימוד האקדמי אינו בעל סטטוס מיוחד. רב-גילאיות בבית הספר כל פעילות בסדברי, כל מסגרת שקשורה בחיים בבית הספר, פתוחה לבני כל הגילאים במידה שווה ומלאה. דניאל גרינברג מכנה את השיטה הרב-גילאית "הנשק הסודי" של סדברי. לילדים שונים יש העדפות שונות בבחירת חברים ובבחירת שותפים לכל מיני פעילויות. גם הגורם של הגיל הוא בעל משמעות בהעדפות אלו. יש ילדים שאוהבים להיות הצעירים שבחבורה, ויש כאלה שאוהבים להנהיג ולהיות הגדולים והחזקים; הראשונים יחפשו את חברת הגדולים והאחרונים יעדיפו חברים שהם צעירים מהם. בד"כ ילדים מעדיפים בני גילאים שונים לפעילויות שונות, בסוג מסוים של פעילות הם יעדיפו להיות קטנים, באחרות - גדולים, והרבה פעמים הם יחפשו את חברת בני גילם. ילדים ונערים אוהבים ללמוד מאחרים, וללמד אחרים. בניגוד למה שרוב המבוגרים חושבים, הם הרבה פעמים אוהבים ללמד מבוגרים ולממוד מילדים אחרים. בסדברי ילדים קטנים לפעמים מתקשים להבדיל בין אנשי צוות מבוגרים לבין נערים ונערות שלומדים יחד איתם. הנערים והנערות ממלאים תפקיד חשוב בחיי רבים מהילדים הקטנים, הם מתחברים איתם, מעניקים להם חום, אהבה ובטחון. פעמים רבות הם מקריאים להם סיפורים, מלווים אותם בטיולים, משחקים איתם ומלמדים אותם כל מיני דברים. דווקא הפער הגילאי הקטן יחסית בין ילדים קטנים לבין נערים ונערות מקרב אותם קירבה שלמבוגרים קשה להשיגה. את "הנשק הסודי" של הרב-גילאיות הכיר קורצ'אק היטב, ובפנימיות שלו זה התבטא בשני אופנים: ה"אפוטרופסים" היו ילדים גדולים וותיקים ששימשו חונכים אישיים לילדים הצעירים; ו"הבורסיסטים", שהיוו למעשה את צוות המדריכים ורובם בגילאי 02. מ"חופש" ל"אחריות" בראשית הסקירה על סדברי אמרנו שבי"ס זה הלך הלאה מעבר למה שהעזו בסמרהיל. אבל יש הבדל נוסף ומשמעותי יותר - ניל האמין שהחופש משחרר מתסביכים, ושאדם שמקבל חופש כזה נעשה מאושר. דני גרינברג מדגיש את האחריות שנובעת מהחופש. האחריות של היחיד בתוך הקהילה, המעורבות שהוא יכול לקחת על חיי הקהילה במסגרת המבנה הדמוקרטי של ביה"ס; והאחריות שלו כלפי עצמו בהכרעות שהוא עושה לגבי פעילותו שאיננה מוכוונת ע"י שום מערכת לימודים פורמלית. מבחינת הגישה הפסיכולוגית ניל הדגיש את החיים הרגשיים הלא מודעים של הילד, ואילו דניאל גרינברג מדגיש את החלקים של המחשבה ואירגון המציאות (בסיפרו "מבט חדש על בתי ספר" הוא מדבר על בניית מודלים מנטלים(9)). אפשר לסכם ולאמר שבשני בתי הספר ילדים נהנים מחופש ושוויון זכויות, אלא שבכל אחד מבתי הספר הללו מסבירים באופן שונה את מטרות החופש, בהתאם לאמונות בסיסיות שונות לגבי טבע האדם; הבדלים אלו אפשר לייחס גם לשינויים התרבותיים שהתחוללו בחמישים השנים מאז שהוקם סמרהיל, ועד להקמת סדברי. בית הספר הדמוקרטי בחדרה ביה"ס הדמוקרטי בחדרה הוקם ב-7891 ביזמתו של יעקב הכט. זהו אחד מבתי הספר הגדולים מסוגו בעולם - 003 תלמידים בגילאי 81-4. בשורות הבאות ננסה לבדוק את הצדדים השווים, ואת ההבדלים בין בי"ס זה לבתי הספר שתארנו קודם. אחד ההבדלים הגדולים הוא הדרך בה התפתח ביה"ס ונעשה למה שהוא היום. עם הקמתו ביה"ס היה דומה מאוד לבתי ספר רגילים, הילדים היו מחולקים לקבוצות גילאיות, ולא היתה שום בחירה בין מקצועות הלימוד השונים. ההבדל העיקרי מבתי ספר רגילים היה שעם הקמתו הוקם פרלמנט בבית הספר. הפרלמנט הזה היווה את המכשיר להפיכתו של בית הספר באופן הדרגתי עם השנים לבית ספר יותר ויותר דמוקרטי. המבנה הדמוקרטי המוסדות הדמוקרטים של ביה"ס הדמוקרטי בחדרה דומים לאלו שבסדברי, והחשובים שבהם - הפרלמנט וועדת המשמעת. אבל היחוד של ביה"ס בכך שהוא הרחיב את תהליך הפרדת הרשויות. הפרדת רשויות הוא עקרון דמוקרטי שנועד ליצור איזון, השלמה וביקורת בין שלוש הרשויות - המחוקקת השופטת והמבצעת. עקרון זה בא לענות על הצורך שאף אחת מהרשויות לא תרכז יותר מדי כוח, וע"מ להגביל את סמכויותיה למרכיב שילטוני אחד. ע"פ עקרון זה בפרלמנט של חדרה דנים בחוקים חדשים, ובנושאים החשובים לכלל הקהילה, אך לא דנים ולא מחליטים בנושאים שהם אישיים, לדוגמא קבלה ופיטורים של אנשי צוות נעשת בועדה מיוחדת - ועדת מורים. הרשות השופטת בחדרה כוללת שלוש ועדות - ועדת משמעת שהיא דומה לועדה המשפטית בסדברי. ועדת גישור מטפלת בקונפליקטים בין חברי הקהילה אך איננה שופטת ואיננה מענישה. בכל מקרה שועדת גישור אינה מצליחה לטפל או שועדת משמעת מחליטה החלטה שאיננה נראית לאחד הצדדים ניתן לפנות לועדת עירעורים. הרשות המבצעת כוללת ועדות שונות שתפקידן לבצע את החלטות הפרלמנט, ולדאוג לתפעול השוטף של ביה"ס, הזכרנו את ועדת מורים, יש גם ועדת קבלת תלמידים, ועדת ארועים, ועדת כספים וועדות שמתמנות לטיפול בנושא מסויים שצריך טיפול. הנהלת ביה"ס שייכת גם היא לרשות המבצעת והיא כפופה להחלטות הפרלמנט. להשלמת המערכת הדמוקרטית קיים מבקר בי"ס שתפקידו לבדוק את תפקוד המערכת ולהגיש דו"ח לפרלמנט, אחת לכמה חודשים, וכן עיתון בי"ס. לכל הועדות והמוסדות שהזכרנו נבחרים בתחילת השנה ילדים ומבוגרים בבחירות כלליות. הגישה ללימודים בדומה לסמרהיל וסדברי גם בחדרה מאמינים שכל עוד אדם עוסק בנושאים משמעותיים לחייו, הוא לומד בדרך הטובה ביותר, ואין שום העדפה, או הכוונה ללימוד נושאים מסויימים או לשיטות מסויימות. הלימודים מתבצעים בחמש דרכים עקריות: 1. מערכת שעורים - בתחילת כל שנה מתפרסמת מערכת השעות כאשר בכל שעה יש מספר שעורים בנושאים שונים. בחודש הראשון של שנת הלימודים התלמידים יכולים להכנס ולבדוק את השעורים השונים, לאחר מכן הם בוחרים לעצמם את השעורים שבהם הם מעונינים להשתתף, ואז הם בונים לעצמם מערכת שעות אישית (תהליך בניית המערכת דומה לזה שנעשה ע"י סטודנטים באוניברסיטאות). אין שעורי חובה בביה"ס, והשעורים מתנהלים במתכונת רב-גילאית. יוזם השעור קובע מראש את הכללים על פיהם מתנהל השעור, וכל מי שבוחר בשעור חייב לכבד כללים אלה. 2. הסכמים אישיים - ככל שמערכת השעות תהיה מגוונת ועשירה, היא לעולם לא תוכל לכלול את כל הנושאים, ובכל שנה יש תלמידים רבים שלא מוצאים את הנושא שהם מעונינים ללמוד במערכת השעורים. תלמיד שרוצה ללמוד נושא שאינו נכלל במערכת השעורים יכול לתאם שעור נפרד עם כל אחד מהמורים ע"י עריכת הסכם אישי בינהם. ההסכם יכלול את תנאי השעור כמו למשל: מועדי המפגש, משך זמן הפגישה, תוכן השעור וכו'. 3. מרכזי למידה - חלק ניכר משטחו הבנוי של ביה"ס מוקצה עבור מרכזי למידה בתחומים שונים. מרכזי הלמידה פתוחים במשך כל שעות היום, והתלמיד יכול להכנס אליהם גם ללא תאום מראש. המרכזים מאויישים ע"י מבוגרים המיומנים באותו התחום, ויש בהם עזרי לימוד המתאים גם ללמידה עצמית. מרכזי הלמידה הפועלים כיום בבית הספר: עברית, חשבון, אמנות, מוזיקה, תאטרון, לגו, תנועה, מדעי הרוח והחברה, טבע, מסע בעולם, נגריה, מחשבים, מגרשי ספורט ועוד. 4. למידה מחוץ לשטח ביה"ס - על פי הסכם מיוחד שנערך בין התלמיד, החונך האישי שלו, והוריו, כל תלמיד רשאי ללמוד יום או יומיים מחוץ לקמפוס של בית הספר. התלמיד יכול להיות שוליה של בעל מקצוע מסוים וללמוד תוך כדי עבודה בבית מלאכה, סטודיו או כל מקום עבודה אחר. כמו כן התלמיד יכול להשתתף בלימודים במקום נוסף, למשל אוניברסיטה, בית ספר לאמנות או מוזיקה, או החממה החינוכית בעין שמר. 5. סדנאות מיוחדות - במשך השנה מתפרסמות הודעות על סדנאות בתחומים שונים, שמתקימות במערכת זמנים שונה מזו של המערכת הרגילה. הסדנאות יזומות ע"י הילדים או המבוגרים בביה"ס, ולפעמים מוזמן אדם שהוא מומחה בתחום מסוים ואינו חבר בקהילת בית הספר להעביר סדנא מסוימת. היחס לבחינות בגרות הוא בדומה למה שניל מתאר בסמרהיל - קללה שאי אפשר להמלט ממנה, יש שעורי הכנה לבחינות בגרות בחדרה, אולם נושא זה שב ועולה בדיונים שנערכים בביה"ס, כנראה בגלל חוסר התאמתה של מסגרת דמוקרטית, שמאפשרת לכל אדם להיות הוא עצמו, לבין מערכת של בחינות שמודדת את כולם ע"פ אותו סרגל מעוקם. חונכות - כל ילד או מתבגר בחדרה בוחר לעצמו חונך מתוך הצוות של ביה"ס. החונך נפגש עם הילד והם משוחחים, או משחקים כשמדובר בילדים היותר קטנים. מטרת החונכות היא לאפשר קשר אישי משמעותי לכל אחד מהילדים. ע"מ לאפשר קשר כזה לפחות מחצית משעות העבודה של כל מבוגר בבית הספר מוקדשות לחונכות. היחוד של ביה"ס הדמוקרטי בחדרה. כפי שהראנו קודם המבנה הדמוקרטי של ביה"ס הדמוקרטי בחדרה הוא של הפרדת רשויות ברורה. הפרדת הרשויות כפי שתתואר בפרקים השלישי והרביעי היא תבנית יחודית שפותחה ע"י יעקב הכט, ומיושמת בחדרה ובבתי ספר דמוקרטים נוספים בארץ ובחו"ל. חדרה הוא ביה"ס הדמוקרטי היחיד שאנו מכירים שיש רשימת המתנה של תלמידים המבקשים להתקבל אליו. ייתכן שהביקוש הגדול נובע ממיעוט בתי הספר האלטרנטיביים בישראל, אבל יכולות להיות סיבות נוספות. עקב הביקוש הגדול של משפחות להצטרף לביה"ס, ביה"ס גדל והפך לגדול מסוגו. הפניות הרבות ומספר התלמידים הגדול יחסית יצרו כמה דברים שאין בבתי ספר דמוקרטים אחרים כמו ועדת קבלה לתלמידים וחונכות. את מקומה של החונכות תופסת בבתי ספר אחרים האינטימיות הטבעית שנוצרת בקהילה קטנה, היכן שכולם מכירים את כולם. יחד עם זה החונכות מבטאת גישה שונה ליחס בין מבוגרים וילדים. בצד האחריות של כל אדם לגורלו שדניאל גרינברג מדבר עליה, וסדברי מדגימה את היישום שלה, בחדרה יש נסיון לבטא דאגה לילדים. צוות המורים בחדרה מיישם דאגה זו (שאיננה משמשת בשום אופן כלי לשלול זכויות מילדים) בשיחות שהם מקיימים עם ילדים ומתבגרים, שיחות אינטימיות ארוכות. בחלק החמישי ננסה להרחיב יותר על תפקיד המבוגר בבי"ס דמוקרטי, ובתוכן של הקשר בין מבוגרים לילדים.

snocI loohcS yb detaerc scihparG