חלק שלישי: עקרונות ומבנה דמוקרטים בבית הספר

בפרקים הקודמים הראנו שבית ספר דמוקרטי הוא בית ספר המעניק זכויות שוות לבני כל הגילאים, והראנו מספר דוגמאות של בתי ספר כאלה על ההדגשים השונים שבכל אחד מהם. בפרק זה ננסה להראות מבנה דמוקרטי של בית ספר שיהיה נאמן הן לעקרונות הדמוקרטיה, והן לצרכים המיוחדים של קהילה רב-גילאית בבית ספר. א. חוקה: עיקרון שוויון הזכויות ראוי להיות מעוגן בחוקה של בית הספר. על החוקה לכלול באופן מפורט את הזכויות ואת החובות של כל חברי בית הספר. החוקה אינה באה במקום ספר חוקים, היא איננה צריכה לענות על שאלות שמתעוררות בחיי היום יום של בית הספר. עליה להוות את הבסיס לספר חוקים כזה. ניסוח נכון של החוקה הבית סיפרית יכול לאפשר מידה רבה של בהירות ומובנות של המיבנה הדמוקרטי הבית סיפרי כולו. להלן מספר דוגמאות של זכויות היכולות להיות רלוונטיות בקהילה של בית ספר דמוקרטי: * הזכות השווה לחרות, ללא הבדל גיל - כמו שהראנו בפרק הראשון הזכות השווה לחופש היא הבסיס לכל שאר הזכויות. השמטתה מהחוקה עלולה לגרום לטישטוש עיקרון שיוויון הזכויות בבית הספר. התוספת של אי התחשבות בגיל חיונית לבית ספר שמעוניין להדגיש את עיקרון שוויון הזכויות בין ילדים בכל הגילים, ובינם לבין מבוגרים. * הזכות להיות אישיות שווה בפני החוק, והזכות להחשב זכאי עד שבית משפט לא ימצא את האדם אשם - מהווה את הבסיס לכל רשות שופטת. * הזכות לפרטיות - זכות זו ממעיטה את החשיבות של הפיקוח על הילדים ועל מעשיהם, אך איננה גורעת בכלום מהחובה של המבוגרים לדאוג לילדים (ראה להלן בפרק האחרון על תפקיד המבוגר). ילדים מבטאים את הצורך שלהם בפרטיות דרך משחקים בבניית "מחנות", בתים על עצים, או בתים של קוביות עץ. * הזכות לבחור ולהבחר - הזכות להשפיע באופן ישיר או עקיף על ההחלטות הנוגעות לכלל. * הזכות לחופש המחשבה, המצפון והדת - בלשונו של יאנוש קורצ'אק זוהי זכותו של הילד להיות מי שהוא. לחשוב, להרגיש ולרצות באופן אוטונומי. * הזכות לחופש הביטוי - בכל פורום אפשרי: באספה הכללית או בפרלמנט; וכן בעיתון או בכיתה, או בחצר בית הספר. * הזכות לחופש התנועה, והזכות לחופש העיסוק - פשוטו כמשמעו, ללא שום תכתיבים פדגוגיים או אחרים. * הזכות לרכוש פרטי - למשל זכותו של ילד בגיל ארבע או חמש להביא את הצעצועים שלו מהבית ללא פחד שיחרימו לו אותם. וכן יחס שאינו צבוע לכסף ולמסחר. * הזכות לגישה חופשית לאמצעי התקשורת ההמוניים - במיוחד בשנים האחרונות הטלויזיה, המחשב וערוצי המידע כדוגמת ה"אינטרנט", תופסים מקום יותר ויותר חשוב בתרבות. * הזכות לרגע הזה - מתוך "מגילת החופש הגדולה של הילד", שחיבר יאנוש קורצ'אק. זכותו של ילד להיות ילד, ולא מבוגר שאינו בשל. ילדים - צוות המבוגרים - הורים - חוקי מדינת ישראל. החוקה צריכה לנסח באופן כללי את מערכת הקשרים המיוחדת בין כל מרכיבי הקהילה של בית הספר, וכן את הקשר בינה לבין מערכות אחרות. מרכיבי הקהילה הם ילדים, צוות המבוגרים, הנהלה וההורים; ומערכות נוספות הן הקהילה שבה ממוקם בית הספר וחוקי מדינת ישראל. החוקה צריכה לקבוע את תפקידם הבסיסי של המבוגרים בבית הספר (ראה פרק חמישי). ברוח האמנה בדבר זכויות הילד, על המבוגר לדאוג לילד, דאגה במובן שאינו גורע זכויות מהילדים, אלא מוסיף להם הגנה וביטחון. כמו כן צריך להקבע בחוקה מעמדם של ההורים בבית הספר - זכויותיהם, וחובותיהם. ההורים הם האחראים הראשונים במעלה על ילדיהם, ולכן הם צריכים להכיר את חוקת בית הספר ולהסכים לה. החוקה חייבת להתיחס למעמד חוקי בית הספר ביחס לחוקי המדינה, כמובן שחוקי בית הספר לא יכולים להיות סותרים את חוקי המדינה. הפרדת רשויות. נושא חשוב שצריך להיות מעוגן בחוקה הוא נושא הפרדת הרשויות. בדוגמאות שהבאנו, ובדוגמאות אחרות שלא הבאנו, אפשר לראות שלבתי ספר דמוקרטים יש נטייה לא להפריד בין הרשויות השונות. אי ההפרדה עלול לגרום ליצירת עומס רב על רשות אחת - הרשות המחוקקת בד"כ, עומס שיכול להביא לקריסתה. כאשר הרשות המחוקקת לא יכולה לתפקד יכולים להווצר מצבים של אנרכיה, או מצבים של סמכויות יתר אצל ההנהלה. בעיה נוספת, העלולה להיוצר כאשר הרשות המחוקקת אינה מופרדת מהרשות השופטת, היא של משפטים פומביים, הגורמים לפגיעה בזכות לפרטיות. ב. הרשות המחוקקת הרשות המחוקקת צריכה להתאים את העקרונות המובעים בחוקה של בית הספר לצריכים המיוחדים המתעוררים בבית ספר דמוקרטי. להלן מבחר נושאים שלגביהם הרשות המחוקקת צריכה לתת פתרונות: * מה מותר ומה אסור? כיצד יכול כל פרט לממש את זכויות היסוד שלו, ואיך הוא יכול לעשות את זה מבלי לפגוע בזכויות של חברים אחרים בקהילה? * מה סדר העדיפויות של הקהילה הבית ספרית? לשאלה זו יש חשיבות מכרעת בקביעת חלוקת תקציב בית הספר. * מה הן החובות של חברי הקהילה? איזה דברים חייב כל אחד לעשות על מנת שהקהילה תוכל להמשיך ולקיים את עצמה. * נושאים אחרים הקשורים בחיי היום יום של הקהילה. בחיי כל קהילה מתעוררות שאלות שאינן בהכרח שאלות עקרוניות, אלא שצריך לענות עליהן כדי לאפשר תפקוד תקין של כל המערכת. הרשות המחוקקת היא הסמכות העליונה ביותר בבית הספר, והיא רשאית ברוב מסויים אף לשנות את החוקה. אין נושא שהיא אינה יכולה לדון בו. אבל כל זה כמובן תוך כיבוד החוקה, ותוך שמירת העקרון של הפרדת רשויות. שמירה על זכויות המיעוט עקרון חשוב שהרשות המחוקקת צריכה להקפיד עליו הוא עקרון שמירת זכויות המיעוטים. למרות כוחה הרב יחסית של רשות זו, ולמרות שההחלטות בה נקבעות על פי רוב קולות, הרשות המחוקקת צריכה לנסות ולהגביל את עצמה בנושאים הנוגעים רק לחלק קטן מחברי הקהילה. נושאים כאלה עולים פעמים רבות בחיי בית ספר. במשטרים דמוקרטים של מדינות, השיטה המפלגתית, או השיטה של בחירה ישירה של נציג לרשות המחוקקת, עשויות לפתור חלק מהבעיתיות הזו, אולם בקהילה קטנה של כמה עשרות או מאות חברים אין צורך להנהיג אף אחת מהשיטות הללו, ולכן זה צריך להיות עקרון מנחה בפעולתה של רשות זו. ג. הרשות השופטת מטרתה של הרשות השופטת לאכוף את חוקי הקהילה על כל חבריה. כפי שהראנו בדוגמאות למעלה, בהרבה מקרים מתמצה תפקידה של רשות זו באיזכור חוקי הקהילה לאלה מחבריה שצריכים כזאת תזכורת. מתוך נסיוני בעבודה בבתי משפט של בתי ספר דמוקרטים ראיתי שקיים מתח תמידי בין שני תפקידים אלו: ענישה של עבריינים, והזהרת עבריינים חדשים מפני חזרה על מעשיהם. אין נוסחה אחידה לפתרון המתח הזה, כמובן שעל עבירות חמורות צריך להענש, ובעברות קלות שנעשו בפעם הראשונה אפשר להקל. חברי הרשות השופטת צריכים להיות רגישים לנעשה בבית הספר, בתקופה שיש אוירה של כיבוד החוק אין צורך להחמיר עם עבריינים שביצעו עברות קלות, אבל בתקופה בה אין אוירה של כיבוד החוק, ראוי להחמיר. ניל מציין שהוא ראה שהילדים הם בעלי חוש צדק מפותח, והם יודעים גם לרחם כשצריך. ע"פ נסיוני, כאשר בין חברי הרשות המחוקקת יש מבוגרים וילדים, הרבה פעמים הילדים דורשים עונשים יותר כבדים, ואילו המבוגרים נוטים להקל בגזר הדין, כך שגם ההרכב של חברי בית המשפט יכול לתרום לאיזון בין חומרה לקולה של פסיקותיו. ילדים קטנים והרשות השופטת באמנה בדבר זכויות הילד (ראה נספח א') יש סעיף מיוחד לגיל המינומום שמתחתיו אין להעמיד ילדים לדין. כמובן שאין טעם לקבוע גיל מינימום בבית משפט של בית ספר שממילא רוב חברי הקהילה בו הם ילדים. אבל בבית הספר הדמוקרטי בחדרה אנו רואים תופעה מעניינת: ילדים קטנים אינם מגיעים כמעט לבית המשפט. הילדים הקטנים (גילאי 6-4) יודעים על קיומה של ועדת משמעת, והם מבינים את תפקידה - להעניש עבריינים, אבל יותר מזה בד"כ הם אינם צריכים. פעמים רבות הם מגישים תלונה על ילד אחר, ובכך הם מסתפקים. הם לא באים לבית המשפט ואז המשפט אינו מתקיים. כששאלנו ילדים מה זה ועדת משמעת? הם אמרו שועדת משמעת זה מקום רחוק מאוד שאליו לוקחים את הילדים שעשו דברים רעים, או תשובה אחרת: ועדת משמעת זאת אישה שיושבת על כיסא גבוה והיא מענישה את הילדים האלו... למרות חוסר הדיוק שהם מבטאים, הרשות השופטת מקיימת עבורם את הפונקציה שלשמה היא קיימת - הרתעה. הילדים הגדולים חוששים מהעונש שהם יקבלו אם הם יגיעו לבית המשפט, המבוגרים מפחדים מהבושה להשפט בבית המשפט, והקטנים פוחדים מהאישה האיומה הזאת. שמירה על הזכות לפרטיות בדוגמאות שהבאנו ראינו שיש בתי ספר דמוקרטים בהם האספה הכללית דנה בענייני הכלל, וגם בעניינים פרטיים. כאשר נערך בירור לגבי ענייניו הפרטיים של אחד מחברי הקהילה, זה יכול להיות בעקבות עבירה על החוק שהוא עבר, או כל עניין אחר, עלולה פרטיותו להפגע באופן חמור. לכן חשוב מאוד לקיים רשות שופטת נפרדת, אבל בכך אין די. עבודתה של הרשות השופטת צריכה גם היא לאפשר לאדם להיות זכאי לפרטיות. לכן בביה"ס הדמוקרטי בחדרה נהוג לשאול את הנתבע ואת התובע לפני תחילת המשפט אם הם מסכימים שיהיו נוכחים במשפטם צופים שאינם מעורבים בעניין. אם אחד מהצדדים מתנגד לכך שיצפו במשפט, מתבקשים כל הסקרנים לעזוב את בית המשפט. בית משפט או תהליך של גישור הזכרנו קודם שבתנאים מסוימים יכול להווצר לחץ גדול על הרשות המחוקקת, לחץ שאינו מאפשר תפקוד תקין. אותו הדבר יכול לקרות גם לרשות השופטת. בתנאים מסוימים יכולים הרבה סיכסוכים בינאישיים להגיע לבית המשפט, וליצור עומס גדול מדי על הרשות השופטת. בעיה נוספת היא הקושי של השופטים לפסוק נכון. אין משטרה בבית ספר דמוקרטי, והשופטים לא מקבלים ראיות מעבר לעדויות של התובע הנתבע והעדים שהם מביאים לבית המשפט, לכן במקרים רבים הם עלולים לשגות. בנוסף על כך, עצם התהליך המשפטי של פסק דין, וגזר דין אינם נחוצים במקרים רבים. סיבות אלו הביאו אותנו, בביה"ס הדמוקרטי של חדרה, לנסות להקים בצד בית המשפט ועדה נוספת שתערוך תהליך של גישור. הגישור הוא תהליך פתרון קונפליקטים שתפקיד המגשר הוא רק תיווך בין הצדדים שבקונפליקט. את פיתרון הקונפליקט צריכים הצדדים למצוא בעצמם. תהליך הגישור כולל שמיעת הסיפור המלא של הסיכסוך מפי כל צד, ואז חזרה על הסיפור של הצד השני ע"י כל צד. תהליך זה אמור ליצור תובנה ואמפטיה בין שני הצדדים כל אחד למניעיו ולעמדתו של האחר, ואז מתוך ההבנה והאמפטיה שיווצרו קל יותר למצוא פתרון. ועדת עירעורים לכל אחד צריכה להנתן הזכות לערער על פסיקת בית המשפט. תפקידה של ועדת עירעורים לדון בעירעורים כאלה. בסמכותה של הועדה להפחית מעונשו של נאשם, אבל גם להחמיר עונש שימצא על ידה קל מדי. התהליך המשפטי בחדרה כיום יכול להראות כך: ילד או מבוגר מרגיש שפגעו בו, הוא יפנה קודם כל לועדת גישור, אם אחרי תהליך הגישור הוא עדיין חש שהצדק לא נעשה הוא יפנה לועדת משמעת. אם גם פסק הדין של ועדת המשמעת לא יראה לו הוא יפנה לערכאה השיפוטית העליונה - ועדת עירעורים. ד. הרשות המבצעת תפקידה של הרשות המבצעת הוא לבצע את החלטות הרשות המחוקקת, ולקיים את תיפקודו השוטף של בית הספר ברוח החוקה. להלן מספר הצעות למבנה הרשות המחוקקת: 1. הנהלת בית הספר - בהנהלת בית הספר צריכים לשבת נציגים מכל ועדה (מהועדות שיפורטו להלן). תפקידה של ההנהלה לתאם בין פעילות הועדות, ולפקח על עבודתן. 2. ועדת כספים - על ועדה זו לעסוק בהכנסות ובחלוקת ההוצאות הכספיות של בית הספר. תפקידה לגבש הצעת תקציב לקראת פתיחת שנת הלימודים, ולהגישו בפני הרשות המחוקקת לאישור. 3. ועדת קבלה - לראיין משפחות חדשות שמבקשות להתקבל לבית הספר, ולהחליט על קבלתן. 4. ועדת מורים - שכירה ופיטורין של מורים ואנשי צוות אחרים. 5. ועדת ארועים - הפקה של ארועים מיוחדים, בכללם חגים, טקס סיום וכו'. 6. ועדה לקשרי חוץ - לקיים קשר עם בתי ספר מוסדות ואנשים מחוץ לקהילה. ועדה זאת יכולה גם לדאוג לקשר עם בוגרי בית הספר. ועדות נוספות יכולות לקום לפי הצרכים המיוחדים של בית הספר. ה. הרשות המבקרת. כל מערכת דמוקרטית צריכה שתהיה בה רשות מבקרת. לפיכך אנו מציעים שבית הספר הדמוקרטי ימנה מבקר בית ספר. תפקידו של המבקר לבדוק את תפקוד הרשויות השונות, ולהגיש דו"ח ביקורת לרשות המחוקקת. לעיתון בית ספר יכול להיות תפקיד חשוב בביקורת המערכת הדמוקרטית. בחדרה מוקמת כיום רשת טלויזיה פנימית שגם היא תוכל לתרום את חלקה בביקורת.

snocI loohcS yb detaerc scihparG