בין "חופש" ל"גבולות"

אני לא יכול לספור את הפעמים בהם הייתי נוכח בויכוחים על בתי ספר וחינוך שהמשתתפים בהם התחלקו לשתי קבוצות: אלו שטוענים בזכות ה"חופש", וכנגדם אלו שטענו שצריך לשים "גבולות". ויכוחים סטראוטיפים אלו נגמרים תמיד בלא כלום. הצדדים מתבצרים בעמדות שלהם ותמיד יש גם מישהו שמנסה לפשר בין הצדדים ואז הוא אומר ש: "צריך חופש עם גבולות". ויכוחים כאלה שייכים לאותו סוג של אבסורד כמו הבדיחה המפורסמת: פעם היו שני אחים, יוסי היה יותר גבוה ודני אהב גבינה... חופש וגבולות אינם הפכים, הם אינם נמצאים על אותו הרצף. הראנו קודם שהחופש הוא צידה אישית ופרטית שאנו מצטיידים בה עם צאתנו לאויר העולם. אי אפשר לשלול את החופש הזה גם מאדם שנידון למוות והוא מחכה בצינוק לתליינו. אנחנו יכולים להמציא לעצמנו תרוצים למה אנחנו לא יכולים לממש את הרצונות שלנו, אנחנו יכולים להכניס את עצמנו לצינוק מטפורי ולחכות לתליין מטפורי, ולספר לעצמנו שאנחנו לא יכולים לעשות כלום במצב הזה. אבל אף אחד אינו יכול לשלול מאיתנו גם במצבים הכי קשים את החרות לחשוב את מחשבותינו, להאמין באמונתנו ולקבוע את העמדה שלנו לגבי המצב בו אנו נמצאים. כך שלחופש אין גבולות. החופש הוא שלילת כל ההגבלות. אנו יכולים לברוח מפניו, להטיל על עצמנו אלפי איסורים והגבלות, אבל תמיד נדמיין ונחלום על כל האפשרויות ה"בלתי אפשריות". גבולות שייכים לתחום הבינאישי. איך אנחנו מתנהגים נוכח בני אדם אחרים. מה מותר, ומה אסור לעשות כדי לא לפגוע באחר ובחרותו. במשטרים דמוקרטים הגבולות מתורגמים לחוקים, אך אי אפשר לתרגם את כל מגוון ההתנהגות הבינאישית לחוקים. על רצף הגבולות אפשר למקם בצד אחד את ההתנהגות שהיא מבטאת כבוד לאחר, התחשבות ואפילו נימוס, ומהצד השני התנהגות פוגעת - ניצול, זלזול וגסות רוח. על מנת להדגיש את אי התלות בין חופש לגבולות אפשר להציג כמה טיפוסים אפשריים: 1. הטיפוס החופשי-הפוגע: אדם זה אינו מתכחש לחופש של עצמו, הוא יכול להיות מאוד יצירתי ומאוד פעיל במימוש רצונותיו. אבל הוא גם גס רוח, בז לאחרים ונוהג לנצל אותם. 2. הטיפוס המתכחש לחופש-המנומס: אדם זה אינו מעיז בכלום, הוא מחפש תמיד את שביל הזהב - עושה מה שמצפים ממנו לעשות כי זה הכי בטוח. אותו אדם יכול להזהר מאוד לא לפגוע באף אחד, הוא יהיה אדיב, וחייכן. 3. הטיפוס החופשי-הנותן כבוד לאחר: אדם זה מודע לחופש שלו, ומנצל אותו, אבל הוא אינו פוגע באחר ואינו מנצל אחרים. 4. הטיפוס הבורח מהחופש-הפוגע: אדם זה בורח מעצמו וממימוש החופש שלו, והוא בז לאחרים ופוגע בהם. הבילבול מקורו בהרחבה של מושג החופש לתוך תחום היחסים הבינאישיים - החברתיים, בעוד חופש הוא דבר אישי; ובמקביל הרחבת מושג הגבולות מעבר לתחום החברתי אל תוך החיים הפרטיים. המחיר של הבילבול הזה הוא כבד. בשם ה"חופש" אנו עלולים להתיר יחסים חברתיים של פגיעה הדדית בין ילדים לבין עצמם, או בין ילדים ומבוגרים; ובשם הגבולות אנחנו יכולים להגביל הגבלות מיותרות, ולשלול זכויות מילדים ומבוגרים בביה"ס.

snocI loohcS yb detaerc scihparG