תפקיד המבוגר בבי"ס דמוקרטי

הראנו בחלק השני שבית ספר דמוקרטי הוא בי"ס בו נשמרות הזכויות של כל חבריו. בבואנו לענות על אחת השאלות הקשות ביותר בחינוך - השאלה של תפקיד המבוגר, אנו נצטרך לערוך בדיקה של הזכויות הללו. כאשר משווים בין מגילת זכויות האדם (המבוגר) לאמנה בדבר זכויות הילד אפשר להבחין בכמה הבדלים. חלק ניכר מהזכויות מופיעות בשני המקומות, אולם יש זכויות של מבוגרים שאין לילדים, למשל הזכות לבחור ולהבחר, והזכות להנשא ולהקים משפחה. קיימות זכויות שיש רק לילדים, למשל הגנה מיוחדת מפני סכנות מלחמה, או הגנות מפני ניצול כלכלי - גיל מינימום שרק מעליו ניתן להעסיק ילדים, וכמו כן הגנה מיוחדת בבתי משפט - גיל מינימום שמתחתיו אין כלל להעמיד לדין. אך קיים הבדל אחד הבולט יותר מהשאר בין ניסוח הזכויות של המבוגרים לבין אלו של הילדים: אצל המבוגרים ההנחה היא שאם האדם מקבל את זכויות היסוד שלו, הוא כבר יהיה מסוגל לדאוג לעצמו, ואילו אצל הילדים הרבה מהזכויות מנוסחות כהבטחה של המדינה להגן על הילד מפני סכנות שונות. להבדלים אלו יש השלכות חשובות לגבי תפקיד המבוגר בבית ספר דמוקרטי. ייתכן שהאמנה בדבר זכויות הילד שנוסחה ע"י מבוגרים איננה מספיק טובה, וייתכן מאוד שניתן לעשותה יותר דומה למגילת זכויות האדם, אבל אין ספק שילדים זכאים ליותר דאגה והגנה מאשר מבוגרים, כמו שמשקפת ההשואה שערכנו. לילד צריכות להיות זכויות מיוחדות המגדירות גם את התלות שלו במבוגרים באופן כזה שלא יוכל להתפרש כשליטה מוחלטת של המבוגרים בחייו. תלות זו של ילדים במבוגרים צריכה להיות מובנת כזכותו של הילד שמישהו ידאג לו. לכן, כאשר אנו מדברים על בית ספר שמעניק זכויות לילדים, בצד כל הזכויות שמגדירות את החופש הבלתי תלוי שלהם, הילדים זכאים גם למישהו שידאג להם. דאגה זו היא תפקידו החשוב ביותר של המבוגר בבית ספר דמוקרטי. דאגתו של המבוגר אסור לה לפגוע בשאר הזכויות של הילד. היא צריכה לשרת את הצורך של הילד שיכירו אותו כמישהו מיוחד. המבוגר צריך להכיר את הילד המסוים הזה, על העדפותיו המיוחדות במשחק, ובחברים. הוא חייב לדעת משהו על טעמו, מחשבותיו, פחדיו, הצלחותיו, וכשלונותיו. חלילה לו, למבוגר, להפוך את היוצרות, ולעשות מזכות בסיסית זו של הילד לזכות שלו להתערבות בחייו הפרטיים של הילד. על המבוגר לפעול כך שהילד ידע שהוא זכאי לדאגה ומקבל דאגה, הוא צריך לדבר עם הילד ולהראות לו שיש מישהו שדואג לו, הוא צריך לשמוח עם השגיו החדשים של הילד, ולהיות עצוב כשלילד לא הולך. אבל שוב אל לו לנצל זאת לצורך הכוונה או שליטה על מעשיו של הילד. המבוגר צריך להיות מסוגל לספק את צרכיו של הילד, אותם צרכים שהילד זקוק לעזרת מבוגר. אבל המבוגר צריך להזהר שלא להחליט בעצמו מה הצרכים של הילד, אלא פשוט לחכות ולהקשיב למה שהילד יגיד שהוא צריך. כמובן שהמבוגר חייב לשמור על זכויותיו הוא בתוך הקשר הזה, והוא לא חייב למלא אחר רצונות שרירותיים של הילד שעלול לנסות להרחיב את הזכות שלו לדאגה לזכות מפלצתית של ניצול המבוגר. על המבוגר להיות ער למצוקתו של הילד. אדישות מצדו הינה פגיעה בזכות הבסיסית של הילד להיות מוגן. כשהמבוגר מגלה שהילד נמצא במצוקה עליו לפעול מיד, כמיטב הבנתו לשם הפחתת המצוקה, או חיסולה. הזכות להיות מוגן ע"י מבוגרים נובעת מתלולת בסיסית של הילדים במבוגרים, אולם השמירה על הזכות הזו ומילוי כל התפקידים שנגזרים ממנה, צריכים להעשות בצורה שלא תחזק את התלות הבסיסית, ותנציח אותה. זה לא כ"כ קשה - צריך להקשיב לילד, רוב הזמן הוא אינו זקוק כלל לא להגנה ולא לדאגה. ואז כשהוא אינו מבקש אותן, לא צריך להפריע לו עם זכויות שהוא אינו זקוק להן. אם הוא יקבל הגנה ודאגה בזמן שהוא יבקש אותן, הוא יצטרך להן פחות ופחות.

snocI loohcS yb detaerc scihparG