 מאת: שרון כץ (מקבוצת ההקמה בשוהם) מאי 2002 ציוץ הציפורים, מיעוט המכוניות, השכונה הירוקה, והשקט היו תפאורה הולמת לחיים שראינו בתוך ביה"ס. המבנה הגדול של ביה"ס שכה רבות סופר ודובר עליו (ולאו דווקא מילים טובות) מצא חן בעינינו מן הרגע הראשון. הרגשנו שיש תחושה של מרחב והכי חשוב - שהילדים מרגישים בו כבשלהם. במבנה יחסית גדול הצלחתם ליצור אווירה נעימה וידידותית לתלמידים ולמדריכים וגם לנו המבקרים אתכם. צבע החמרה/אוקר של הקירות יוצר תחושה של חום, השטיחים הפזורים ברחבה המרכזית יוצרים תחושה של בית, רצפת העץ בקבוצת הגן מחממת את הלב, הפינות והמחיצות הרבות שיוצרות פינות שונות בהם מתקבצים ילדים למשחק - יוצרות עניין ואינטימיות. המבנה לא חדש ורחוק מלהיות מודרני או משוכלל אך כל זה נזנח ונעלם כשמתמקדים במה שכן רואים בו - אנו ראינו לפנינו מקום נעים לעין, שחיים בו ילדים שנוגעים בכל דבר שמסקרן אותם, ויוצרים מכל הבא ליד (מהרגע שבאנו ועד שהלכנו במשך שלוש שעות וחצי עמלו הילדים על ציור קיר ענק בטושים, מלאכת מחשבת, ועיטרו את אחד הקירות של פינת המנוחה), ראינו שיש מוקדים שונים של התרחשויות שנעשות בקבוצות המתהוות מעצמן, לרגע ההתרחשות קולנית וברגע נוסף היא דועכת, החיים זורמים מאליהם. נכנסנו לבקר בכיתות הלימוד, במקרה "נפלנו" על שיעור שיאצו, השיעור נערך בחושך, ריח השמנים באוויר, השקט, המגע של הילדים זה בזה והרצינות שבפעילות מצד כל המעורבים הקסימה אותנו. משם המשכנו לשיעור שמנוהל רק על ידי ילדים בנושא "פרשנות חלומות", הנושא של השיעור, מערך השיעור, המשימות והמטלות כולם אורגנו על ידי הילדים. צורת הדיבור, ההקשבה זה לזה, ההומור, העמידה בתוכנית והיחס אלינו - לאורחים הצופים מהצד הפתיע אותנו. אז שאלנו עצמנו האם מדובר בילדים המתנהגים בסובלנות, בבגרות ובנעם בגלל היותם בתוך מערכת דמוקרטית או שמא היו מתנהלים כך גם במסגרות אחרות? פגשנו את אחד ההורים בביה"ס שסיפר על הנושאים הנלמדים על ידו וביניהם "גוף האדם" והמשכנו לצפות בשיעור שהעביר. משמח ומעודד היה לצפות באותו הורה נלהב ונרגש מהנטייה ללמד דברים על פי הסקרנות והעניין של הילדים ולא על פי תוכנית מסודרת וקבועה מראש, שיעור לדבריו, יכול "לתפוס" כיוון שונה מזה שהוא חשב עליו מלכתחילה בגלל דמיון פורה של ילדים וחשיבה מעמיקה שאינה מקובעת ומוכתבת מראש. בחצר התבוננו בשתילים ובפרחים ששורדים את החום הקשה כנראה עקב טיפול מסור והרבה אהבה. המבנה מהבלוקים והבית על העץ הם עדות לזמן הרב שילדים יכולים ורוצים לבלות בחצר ולפעילות המגוונת שנערכת בה. החצר החזירה אותנו לילדות ולטבע. התחושות החזקות ביותר שליוו אותנו בביקור היו:
הקושי והצער היו להבין כי אין מי שיתן חסות לביה"ס וכי הרשויות המקומיות לא בעניין. הצטערנו לראות כי ישנם מעט כל כך ילדים וברור היה לנו כי ילדים נוספים היו מעשירים את ביה"ס מבחינה חברתית. ניכר כי נעשתה עבודה רבה על ידי ההורים וכי היד נשארה נטויה למרות כל הקשיים שבדרך. ואנו בינינו לבין עצמנו ייחלנו ליום שבו נארח אנו נציגים של קבוצות בהקמה. ישר כח, רוני ושרון. |
Graphics created by School Icons