כ-ב-ו-ד מה שילדים מקבלים בבתי ספר דמוקרטיים מאת: דניאל גרינברג (פורסם במגזין אמהות מס. 103 נובמבר/דצמבר 2000) תנועה חדשה ומרתקת מרגשת את עולם החינוך - תנועה אשר מבטיחה, סוף סוף, להביא לכך שילדים ישתתפו בשינויים המהפכניים אשר סחפו את העולם בסוף המאה העשרים. צמיחת בתי ספר דמוקרטיים בכל ארה"ב, וכך גם בישראל, אוסטרליה, דנמרק, אנגליה וקנדה, מביאה סוף סוף כבוד ושוויון לאנשים מתחת לגיל 18. כבוד הוא עיוור לגזע, מין, תרבות, או אמונה. אותו כבוד אשר מבוגרים נאבקים לזכות בו למען עצמם. ביה"ס סדברי וואלי בפירמינגהם, מסצ'וסטס - ביה"ס אשר נוסד בשנת 1968 - היה בית הספר הדמוקרטי השלם הראשון בארה"ב. אחרים נוסדו עכשיו בכל הארץ ובחלקים רבים אחרים בעולם. בתי הספר חולקים התחייבות עמוקה לרעיון שלילדים מגיע לא פחות מאשר כל מערכת הזכויות והחירויות אשר מבוגרים בחברה שלנו מקבלים, ושבסביבה כזו יש לילדים את ההזדמנות הטובה ביותר ללמוד, לפתח את חוש האחריות שלהם, להגדיר את מערכות הערכים שלהם, ולצמוח להיות מבוגרים מועילים ובעלי מוטיבציה. למה הכוונה? הרעיונות הבסיסיים של חינוך דמוקרטי הם פשוטים כפי שהם מהפכניים: יש להעניק לילדים את אותן חירויות וזכויות אדם אשר יש למבוגרים, יש להעניק להם אחריות על ניהול ענייניהם, ועליהם להיות משתתפים מלאים בחיי הקהילה שלהם. בתי ספר דמוקרטיים מספקים סביבה בה ילדים יכולים לחיות את שנותיהם המעצבות בדיוק באותו אופן בו יחיו את שנותיהם הבוגרות - כאזרחים חופשיים בחברה המחויבת לחיים, לחירות, ולרדיפה אחרי האושר. העולם אותו יאכלסו ילדים אלו יהיה עולם מוכר, עולם אשר היה חלק וחבילה של ילדותם. כמו אותן ערים קולוניאליות ותיקות אשר טיפחו את המסורות הפוליטיות של ארצנו, בתי ספר דמוקרטיים הם בתי ספר בשלטון עצמי. לילדים בני כל הגילאים יש זכות להשתתף בכל קבלת החלטות המשפיעה על ביה"ס, ללא יוצא מן הכלל. יש להם זכות הצבעה מלאה ושווה בהחלטות כספיות, בשכירת ובפיטורי עובדים (כולל מורים), ביצירת ובאכיפת חוקי הקהילה. בבתי ספר דמוקרטיים, אין סמכות שרידית המושקעת במבוגרים, אין סמכות הטלת וטו המסתתרת ברקע. למעשה, בתי ספר דמוקרטיים נראים יותר כמו הצטלבות אזורים של החיים האמיתיים, יותר כמו עיר או כפר מלא חיים, מאשר כמו בית ספר מסורתי. אין חדרים או קבוצות אותן מינו מראש, אין פעילויות מפורטות או זמנים קבועים, אין תכנית לימודים מועדפת או סגנון לבוש, אין סדר יום אשר נועד להפעיל לחץ על ילדים להתפשרות ולציות ללא קץ. כאן ילדים מחליטים בעצמם כיצד להעביר את הזמן שלהם, מה לעשות ומתי ועם מי לעשות זאת. משחק הנו חלק נכבד מחיי היום יום, והוא המרכיב העיקרי בלמידה. דבר לא ישווה למשחק ככלי למידה, פחות מכל קורסים המועברים על ידי מורה. רוב התלמידים, בעיקר הצעירים שבהם, עסוקים מדי כל הזמן במשחק עד שאין להם זמן לנוח או אפילו לאכול. בשעות הצוהריים המאוחרות, הם מוכנים לארוחת צוהריים ענקית ושנת לילה טובה. הם עבדו קשה והרבה. שיעורים הנלמדים כאן הפכו לכלים לכל החיים. המיומנויות שנרכשות כאן הן היכולות להתרכז ולמקד את תשומת הלב ללא ליאות במשימה שעל הפרק, בלי להתייחס להגבלות - ללא עייפות, בלי לחץ, ללא הצורך לנטוש רעיון חם באמצע על מנת ללכת לעשות משהו אחר. "שיעור" זה מחזיק מעמד כל החיים. כיצד זה עובד? בדרך אופיינית, חוקים נחקקים ועניינים מנוהלים בישיבת ביה"ס השבועית, בה לכל תלמיד ולכל חבר צוות יש קול אחד. בתי"ס דמוקרטיים מחוקקים חוקים הקשורים בפסולת ובחוקים הקשורים באש, הם מחוקקים חוקים הקובעים באילו חדרים אנשים יכולים לאכול ובאילו חדרים אפשר להשמיע רדיו, וחשוב ביותר, הם מחוקקים חוקים המגינים על זכויות הפרט. ישיבת ביה"ס דנה על מועמדים לצוות, מצביעה עליהם בבחירות חשאיות של כלל ביה"ס, ומעניקה חוזים על פי הצרכים עליהם הוחלט בבחירות חשאיות אלו. ישיבות ביה"ס גם מאשרות בקשות לקבוצות אשר מבקשות תקציב או מרחב הדרושים להן לצורך עיסוק בעניין מיוחד. מי שחושב שילדים צעירים אינם נבונים בעניינים אלו צריך רק להשתתף בכמה ישיבות בי"ס כאלו. ילדים יודעים שיש צורך במחויבות מצד משפחותיהם על מנת לשלוח אותם לבי"ס דמוקרטי, והם שופטים קפדניים באשר למה נחשב כהוצאה נחוצה או לא נחוצה. כאשר חוק עובר בישיבת ביה"ס, לרוב זה נעשה לאחר שבועות של דיון רציני. במקום להחליט על הכל כקבוצה, אסיפת ביה"ס מאצילה סמכויות לתת-קבוצות או לאנשים שנבחרו על ידי האסיפה לבצע משימות ותחומי אחריות מסוימים. כך תת-קבוצה יכולה להיות מורכבת מאנשים המתעניינים ביחסי הציבור של ביה"ס, תת-קבוצה אחרת עשויה לדאוג לשמירת הספרים של ביה"ס. מישהו עשוי להיבחר לתפקיד האחראי על תחזוקת שטח ביה"ס, אדם אחר לשמירת דו"חות המחשב של כל פעילויות הרשות השופטת. כל האנשים אשר נבחרו כך אחראים לתת דין וחשבון לאסיפת ביה"ס והם ערים לאחריות זו בכל זמן. תת- קבוצה אחת, ועדת משמעת, ערוכה בכל עת להתמודד עם אכיפת חוקים. תפקידה לחקור תלונות כתובות על הפרות חוק אפשריות ולדאוג לכך שהחוק יישמר ובו זמנית להיות קפדנית, באופן קבוע, באשר להליך המתאים. חוקים מופרים לעיתים קרובות, אבל הנאשמים בדרך כלל מודים ברוח טובה על מה שקרה ומקבלים את תוצאות מעשיהם. שיפוט על ידי שופט שווה-מעמד הוא יעיל להפליא. מה ההרגשה? מה ההרגשה להיות בבית ספר דמוקרטי? יתכן שהתמצית הטובה ביותר ניתנה על ידי בוגר, אשר אמר כי עבורו משמעות השהייה בבית הספר הייתה שהוא פשוט "חי" במשך עשר שנים. "קמתי בבוקר ואמרתי "אני הולך לבית הספר ואני חי את החיים. אלו הם חיי, ואני בתוכם. כל הלמידה שלי באה בלא שאצטרך לקבוע אותה מראש. כאילו נפתחו הקפלים שכיסו אותה, בדרך כלשהי." העדר הפחד הנו תמצית בתי הספר הדמוקרטים אשר האווירה בהם היא כה ייחודית. בסדברי אנו אומרים: "זהו אחד הדברים שאינך יכול שלא לחוש בהם בבית הספר - שילדים קטנים מסתכלים למבוגרים ישר בעיניים". מבוגרים אינם דמויות סמכותיות, ואנו מאוד גאים בתוצאות היפות של עירוב הגילאים. אין צורך לומר שכאשר אתה מערבב גילאים אנשים הולכים ללמוד אחד מהשני משום שיש להם רמות שונות של ניסיון. זה קורה בכל מקום. היופי שבעירוב הגילאים בבתי ספר דמוקרטיים הוא שזה קורה ללא פחד. בני ארבע הולכים עם בני שבע עשרה ואין הם חרדים כלל ליצור עמם קשר. הירושה של בתי הספר הדמוקרטיים חוקר מהאוניברסיטה ראיין, מעת לעת, תלמידים בסדברי במשך תקופה של שבע שנים. החוקר שם לב לכך שלמרות שלהורים היו ספקות בקשר לכך שהם שולחים את ילדיהם לבית ספר אשר איננו "מכין" אותם למטרות קריירה מסוימות, אלו אשר צומחים מסדברי הגיעו רחוק יותר, עם הדאגות האלו, מאשר אלו אשר לא רכשו בטחון עצמי. בעודם בבית הספר, נראה שהם מגיעים לרמות בגרות אותן רוב האנשים לא משיגים אלא לאחר שהם בגרו מהקולג'. נראה שהם אינם מוטרדים מרגשות של אי-ודאות, בלבול, או ייאוש אשר מאפיינים אנשים כה רבים הנמצאים על סף קבלת האחריות של אדם בוגר. הם בוחנים ביסודיות וללא הרף את מניעיהם ופעולותיהם, ללא קשר לדבר מסוים אותו הם עושים, והם אינם מפחדים ממכשולים או מכישלון.

Graphics created by School Icons