הוראה דמוקרטית
 מאת: אפרת בן צבי ורביב רייכרט - המכון לחינוך דמוקרטי
  1. מהי הוראה דמוקרטית?


    2. ההוראה הדמוקרטית היא אחד מפניו של החינוך הדמוקרטי, או נכון יותר אחד מפניה של פעילותו של המחנך בקהילה חינוכית דמוקרטית, תהה זו כיתה או בית ספר.

    הגדרה זו יוצאת מן התפיסה שחינוך דמוקרטי אינו פעולה של אדם אחד, של מבוגר הפועל מול ילדים. חינוך דמוקרטי היא מכלול של פעולות, הוא חיים בתוך קהילה חינוכית דמוקרטית שהיא קהילת אנשים חופשיים המכבדים זה את זכויותיו ואת חרותו של זה ומורכבת מתלמידים וממבוגרים.

    ההבחנה בין מבוגרים ותלמידים בקהילה היא הבחנה של מטרה:
    מטרת הילד בקהילה היא גדילה מתוך חרות. מטרת המבוגר היא ללוות ולסייע לילד בדרכו, עם זאת חשוב להדגיש שהחינוך הדמוקרטי מאמין שמבוגר שאינו חווה בעצמו תהליך של גדילה מתוך חרות אינו מסוגל ללוות את הילד בדרך זו.

  2. הוראה דמוקרטית ומחשבת החינוך


    3. המונח "הוראה דמוקרטית" נטוע בתוך מערך מונחים מורכב ועמוס מאד, שבבסיסו עומדים שני מונחים רבי פנים: "למידה" ו-"הוראה".

    השימוש שלנו במושג נשען על הדיון בלמידה שערכו הוגים ואנשי מעשה במסורת המחשבה החינוכית הרדיקלית, מסורת שפתח בה "אמיל" של רוסו והמשיכו אותה אישים כטולסטוי, דיואי, ראסל, ניל וקורצ'אק. המונח "גדילה מתוך חירות" נראה לנו ככותרת הולמת לתפיסות שלהם בסוגית הלמידה: רוסו מדבר על "חינוכו של בן החורין", טולסטוי על "זכות הילד להתפתח מתוך חירות מליאה בהתאם לתכונותיו המולדות", דיואי על "העמדת הטיפוח של אישיות הפרט במקום על הכפיה מלמעלה" קורצ'ק טוען ש"המחנך צריך לתת חופש פעולה לילד ועם זאת להדריכו בזהירות בכוון הנכון" וניל טוען ש"את הילד יש להניח לנפשו, כדי שינהג לפי טבעו הפנימי".

    המסורת הזו רואה בלמידה תהליך שכולל את כל החיים ונמשך כל החיים: הוא בנוי מסך כל ההתנסויות המסייעות לאדם לעצב את אישיותו. המסורת הזו מתנגדת להגבלת הלמידה לכיתה ולמפגש עם המבוגר, ויותר מכל היא מתנגדת לתפיסה הבנקאית של הלמידה (ע"פ המטאפורה המדוייקת של פאולו פריירה) הרואה בתלמיד קופה ובמורה כמי שאמור להכניס לתוכו מטבעות של ידע. גדילה מתוך חרות היא אם כך מסע אל העצמי שמתנהל ע"פ בחירותיו של הילד בשדה החיים.

    הגדרה רחבה זו של מושג הלמידה הופכת את ההבחנה בין ההוראה ללמידה לבעייתית, ואכן המונח המקובל בשיח החינוכי כיום הוא הוראה - למידה. אולם בשל הצורך שלנו להבחין בין המבוגר לבין הילד בקהילה החינוכית הדמוקרטית נשתמש להלן במושג "הוראה" כביטוי לתפקיד המבוגר בלמידה המתרחשת בחינוך הדמוקרטי:

    לעומת הלמידה הבנקאית מעמיד החינוך הרדיקלי את תפיסת ההוראה כדיאלוג - "הסכם" הנובע ממו"מ בין מבוגר וילד ע"פ תפיסתו של קורצ'ק, מפגש בין נסיונו של המורה לבין התנסותו של התלמיד לפי תפיסתו של דיואי.

    היסוד השני של ההוראה הדמוקרטית הוא המונח "לומד עצמאי". מונח זה נכנס בשנים האחרונות לתוך השיח החינוכי הקאנוני שמושפע במידה גוברת והולכת מן המחשבה החינוכית הרדיקלית: ביסודו של המונח עומדת התפיסה שבעולם הפוסט מודרני המתאפיין בצורך תכוף ללמוד דברים חדשים בגלל התחלופה המהירה של הידע, יזדקק בוגר מערכת החינוך למיומנויות כלליות של למידה עצמאית וחשיבה הניתנות ליישום והתאמה גמישה לתכנים ולמצבים שונים ומגוונים. המציאות הדינאמית הזו מצריכה נטיה לחדשנות, לסקרנות, לאי הליכה בתלם האינטלקטואלי, לנסיון לסטות ממוסכמות ולהמציא חידושים.
    תפקיד המורה בעולם דינאמי זה הוא לסייע ללומד להשיג את הכלים הדרושים לו להשגת מטרותיו.

  3. ההוראה בקהילה החינוכית הדמוקרטית


    4. לאור הדברים שנאמרו לעיל נראה לנו שהדרך הטובה ביותר להגדיר את ההוראה הדמוקרטית היא להגדיר את מקומה בתוך המכלול של הקהילה החינוכית הדמוקרטית ותפקיד המבוגר בתוכה:

    הקהילה החינוכית הדמוקרטית היא מסגרת שמאפשרת למידה שהיא, כפי שצוין כבר גדילה מתוך חירות:

    הקהילה החינוכית הדמוקרטית היא מרחב שמאפשר מפגש חופשי עם אנשים, מבוגרים וצעירים, ומאפשר הזדמנויות רבות לעשיה ולהתנסות.

    התלמיד נע בתוך המרחב באופן חופשי ופועל בתוכו כראות עיניו, והפעילות הזו היא שמאפשרת את הלמידה.

    כפי שאומר דיואי - הגידול הוא פרי השילוב ופעולת הגומלין בין הפרט לבין הסביבה.

    למבוגר בקהילה החינוכית הדמוקרטית יש שלשה תפקידים עיקריים:
    1. לשמור על הקהילה ולדאוג לקיומה.
    2. לקיים דיאלוג עם הצעירים בקהילה.
    3. לזמן לצעירים בקהילה מפגשים עם סביבות המסייעות לגדילה.


    ההבחנה בין שלושת התפקידים היא כמובן מלאכותית, כל פעולה מפעולותיו של מבוגר בקהילה חינוכית דמוקרטית תכיל משהו משלשת התפקידים: למשל, שיחה של מבוגר עם ילד על מעשה אלימות שהיה מעורב בו, היא דיאלוג בין מבוגר לצעיר, היא סביבה חינוכית המאפשרת גדילה ויש בה דאגה לקיום הקהילה.

    אולם, בכל זאת, ניתן להבחין בפעולות של מבוגר בקהילה דמוקרטית שהן ביטוי מובהק של אחד מן התפקידים:

    פעילות במוסדות דמוקרטיים מבטאת קודם כל את התפקיד הראשון.

    חונכות מבטאת בראש ובראשונה את השני.

    הוראה מבטאת בעיקר את השלישי.

    אם כך מהי הוראה? איזו פעילות של מבוגר בקהילה חינוכית דמוקרטית מבטאת את התפקיד השלישי?

    הוראה היא יזימה של סביבה חינוכית שמאפשרת גדילה מתוך חירות.

    סביבה שכזו מבוססת על שלשת העקרונות שצוינו בפרק השני:
    1. חירות - הסביבה מאפשרת ללומד בחירה בין כמה דרכים, צורניות או תוכניות, או יצירת דרך משלו.
    2. דיאלוג - הסביבה מבוססת על דיאלוג בין כל הנוכחים בה שנובע מכבוד של כל אחד מן הנוכחים לזכויותיו וחרותו של האחר.
    3. עצמאות - הסביבה מסייעת ללומדים שבה להשיג את הכלים הנחוצים להם להשגת מטרותיהם.
      4. סביבת הלמידה יכולה להיות שיעור פרונטאלי, שיעור רב מורי, הוראה יחידנית, מרכז למידה, שיעורים שמנוהלים ע"י התלמידים, למידת חקר וכו' וכו', הצורות האפשריות הן רבות וכולן לגיטימיות כל עוד הן מתייחסות לשלשת העקרונות דלעיל.

      לא מדובר כאן על יישום מכני של עקרונות אלא על התכוונות של המורה לפגוש את התלמיד עצמו ולא לכפות עליו אמונות ודעות קדומות. יחד עם זאת יש למפגש מטרה שהיא קודמת לו וטבועה בחינוך הדמוקרטי: לסייע לתלמיד להגיע לעצמאות ולכן על המורה לשאול את עצמו כל הזמן - האם אני מסייע לעצמאותו?

      כדי שהמפגש יהיה אותנטי על המורה להביא אל המפגש את עצמו, את אישיותו, את ידיעותיו ואת אמונותיו ואת המוכנות לחשוף במפגש את "אחורי הקלעים", לחשוף את ההתלבטויות שלו כמורה ואת הדרך שלו לבנות את עצמו ואת ידיעותיו. אבל הדבר החשוב ביותר שהמורה צריך להביא למפגש היא הנכונות להשתנות כתוצאה ממנו.

      וכיוון שמדובר בהתכוונות ולא במרשם, ההוראה הדמוקרטית היא בדרך כלל כוונה, חתירה אל... ולא הגשמה מדוייקת תו לתו של כל הדברים שנאמרו לעיל.








Graphics created by School Icons