בית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו מקום ללמידה, חקירה וסקרנות, הקיימים בכל ילד מקום המעודד ללמוד בתשומת לב, עצמאות, בחירה וחופש עדכונים מקורס שעשועי כימיה 4/11/02: סיכום שני השעורים האחרונים: 1. מסיסות, תמיסה רוויה וגבישים: א. המסנו אלקה-זלצר (תרופה לכאבי בטן) וטבליות סוכרזית במים קרים וחמים . ראינו שבמים חמים הכל נמס ותוסס יותר מהר. (אבא שלי ממתיק תה בסוכרזית כי לא צריך לערבב...) ב. המסנו אבקת סוכר וסוכר במים ראינו שאבקת סוכר נמסה יותר מהר אבל התמיסה עכורה בגלל הקורנפלור שמוסיפים לאבקת הסוכר. ג. המסנו מלח רץ, מלח רגיל ומלח בישול במים ושוב ראינו שגבישים קטנים נמסים יותר מהר. ד. המסנו מלח וסוכר במים קרים, חיממנו במיקרו וראינו שאפשר להמיס עוד סוכר/מלח במים. בועז כפיף היה אחראי על המלח, נעמה וענבר שיפרין על הסוכר, תמרה על המלח האנגלי (סולפט מגנזיום, משמש לטיפול בעצירות ונורא נורא מר, במיוחד בתמיסה רוויה). אח"כ תלינו חוטים שונים מעל הכוסות והנחנו על אדן החלון. המלח של בועז התגבש ראשון לגבישים קטנים וזוהרים. (זה בגלל שבועז הוא טיפוס מגובש בפני עצמו) לאחר כמה ימים התגבש המגנזיום-סולפט לגבישים מאורכים בצורת מנסרה ובסוף הסוכר - לגבישים כמעט מרובעים וזוהרים. ראינו שהגבישים התגבשו רק על חבל (היה לי רק פשתן בבית) ולא על חוטי צמר או חוטי ריקמה. 2. זה מה שנעשה בשעור הזה? לימונדה? השעור עסק בחומצות. שמנו קטשופ על ניר אלומיניום. עד יום שישי לא קרה לאלומיניום כלום. כנראה שהקשטופ בארץ לא עשוי באמת מעגבניות... שמנו צמר פלדה בחומץ - זה קצת נמס בנתיים. שמנו גיר בחומץ וגיר במים. בחומץ הגיר נמס לחלוטין, במים הוא שחה בכיף. שמנו ביצה בחומץ - הקליפה אמורה להעלם ולהשאיר ביצה בתוך קרום. (הביצה והחומץ שלי לא קראו את הספר). בשעור הבא ננסה להחליף את החומץ. ולבסוף ניסינו לראות כמה סוכר צריך להוסיף ללימונדה כדי שאפשר יהיה לשתות. רוב הילדים שונאים לימונדה גם אם יוסיפו לה שמונה כפות סוכר (זה מה שנכנס בחצי כוס מים אחרי חימום במיקרו) לעדכונים מקורסים נוספים Graphics created by School Icons